שאלה:
א. האם מותר להניח בשבת על פלטה חשמלית תבשיל, והחום של התבשיל יגיע ל"חום שהיד סולדת בו"?
ב. האם מותר בשבת להניח חלה קפואה על פלטה חשמלית כדי לחממה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
אסור לשים שום אוכל, אפילו מבושל כל צורכו ויבש, על הפלטה בשבת[1]. עיין באורך בחוברת "המאסף"(מס' 8) מה שכתבתי בדין זה. אך מותר לשים אוכל יבש המבושל כל צורכו על גבי מיחם של מים חמים הנמצא על הפלטה, אפי' אם האוכל יגיע לחום הגבוה מיד סולדת בו[2]. וכן, מותר להניח שם חלה כדי לחממה, ובלבד שלא יתכוון לעשותה צנימים[3]. אוכל שיש בו אפי' מעט נוזל – אסור להניחו ע"ג מיחם אם יבוא לידי חום שיד סולדת בו[4].
מקורות:
[1]ראה בספר שו"ת הרב הראשי ח"ב פרק כג הערה ב'. ולפיכך לדעת השו"ע אין להניח קדירה על הפלטה או על גז המכוסה בפח והפח נוגע באש, מע"ש, שאף שאין לאסור מדין שהייה כיון שאין אפשרות לחתות, מ"מ אסור משום הטמנה דהוי כמניח ע"ג גחלים או על גבי הגז [ובהטמנה חיישינן בכל גווני שמא יטמין ברמץ ויחתה וכדלעיל], ואף שבפלטה יש כיסוי פח ע"ג גופי החימום מ"מ אין הפח חוצץ כיון שללא הפח העליון אין שימוש בפלטה שהרי לא יוכל להשתמש בסליל החשמלי או בחרסינה שמתחתיו, והוא מהוה חלק מגוף החימום, וכן יש לומר שזהו דרך הבישול והחימום. וע"כ אף שכיום בפלטה החשמלית אין לה שום כפתור, ומחמת כן טועים העולם לחשוב שמשום כך אין שום בעיה בשבת שכן אין חשש 'שמא יחתה בגחלים', הרי נתבאר שיש בעיה בשהיית מאכלים על גבי פלטה משום ששייך בה הגזרה 'שמא יטמין ברמץ'.
מיהו שיטת הרמ"א (סי' רנ"ג סעי' א') שהטמנה אסורה רק אם הקדרה על הגחלים ממש ומכוסה מלמעלה, אבל אם היא על גחלים ואינה מכוסה מלמעלה – יש להקל, ומכל מקום יש לכסות את הפלטה בנייר כסף, ועל זה סומכין. ועיין במשנ"ב (סי' רנ"ז ס"ק מ"ה). אך גם לנוהגים כשיטת הרמ"א אם טומנים על האש ממש וגם מכסים מלמעלה, שלא כדין נוהגים. וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק ב' שאלה א').
וכתב השו"ע (סי' רנ"ז סעי' ז'): "כל היכאדאסרינן הטמנה, אפילו בקדירה מבושלת כל צרכה אסרינן, ואפילו מצטמק ורע לו", וראה במשנ"ב (שם ס"ק ל"ג).
אך מותר להניח על הפלטה מכסה של צנצנת או כלי הפוך שיש בהם חלל של לפחות 2 ס"מ, ועליהם לשים את הסיר עם האוכל, כי דבר זה אינו נראה כבישול, וכל זה רק בתבשיל יבש.
[2]ראה בספר שו"ת הרב הראשי ח"ב פרק כג הערה ב'.
[3]ראה בספר שו"ת הרב הראשי ח"ב פרק כג הערה י"ב.
[4]כתב הבית יוסף (סימן רנ"ג):- "וכן כתב רבינו ירוחם בח"ג (ני"ב ס"ט סוף ע"א) בשם ה"ר יונה, דכל שרובו רוטב ומצטמק ויפה לו, והוא צונן כשהחזירו על גבי כירה ומצטמק, הוי מבשל גמור".
אמנם בסימן שי"ח כתב בשם רבינו ירוחם: "וזה לשונו: וכל זה שאמרנו שמחזירין, דוקא שהגיע למאכל בן דרוסאי, ואפילו הגיע אם שהה בעודה בידו עד שנצטנן התבשיל – אסור להחזירה אם יש בה רוטב, דכל דבר שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו, והוא צונן כשהחזירו על גבי כירה ומצטמק, הוי מבשל גמור, עד כאן. ולמדנו מדבריו, דאם מצטמק ורע לו אף על פי שיש בו מרק – אין בו משום בישול, ושרי ליתנו אצל המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו". והמעיין ברבינו ירוחם יראה כגירסא זו, וא"כ משמע שאם יש בו רוטב אפילו קצת – אסור.
ופסק בשו"ע (שם סעי' ד'): "תבשיל שנתבשל כל צרכו – יש בו משום בישול אם נצטנן. הגה: וי"א דוקא אם מצטמק ויפה לו, ואם לא נתבשל כל צרכו, ואפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי, שייך בו בישול אפילו בעודו רותח. וה"מ שיש בו בישול אחר בישול, בתבשיל שיש בו מרק, אבל דבר שנתבשל כבר, והוא יבש – מותר לשרותו בחמין בשבת". כלומר, אע"פ שמרן הביא שתי גירסאות ברבינו ירוחם – פסק כגירסה השנייה דלעיל.
וכתב הפרי מגדים (משבצות זהב סימן רנ"ג ס"ק י"ג), וז"ל: "…ולפי זה שפיר הולכין בתר רובו, דרובו רוטב מצטמק ויפה לו הוא ומתכוין לצימוק והוה בישול, ואם רובו יבש אין דעתו לצימוק כי מצטמק ורע לו הוא ליבש". ועיין במש"כבא"א (ס"ק מ"א) ובמשב"ז (סי' רנ"ט ס"ק ג'). וע"ע בדברי כה"ח (סי' שי"ח ס"ק ס"ב).
ובשולחן ערוך הרב (סי' שי"ח סעי' י"א) כתב: "תבשיל יבש שאין בו רוטב כלל – אין בו בישול אחר בישול אם נתבשל כבר כל צרכו, ואפילו נצטנן לגמרי. ומותר אפילו לשרותו בכלי ראשון רותח כדי שיהא נימוח שם ויהיה דבר לח". ובפסקי הסידור (הלכתא רבתא לשבתא) כתב, וז"ל: "אף על פי שאין בישול אחר בישול בדבר יבש, מכל מקום אם חוזר ונמחה ממנו קצת יש בו משום בישול אחר בישול בלחלוחית המחוי אם היד סולדת בו. ולכן צריך ליזהר במאד שלא להחם בשר או עופות צלוים או מבושלים – אם יתחמם המוהל הנמחה מהם עד שהיד סולדת בו, משום איסור סקילה וכרת ח"ו", וכן כתב בשו"תחת"ס (או"ח סי' ע"ד), וז"ל: "והיינו קאפ"ע שהוא יבש לגמרי, ואין בו שום לחלוחית מים קרים".
אך להלכה אנו נוקטים כדעה אמצעית שדוקא אם רואים בו מים יש בו בישול אחר בישול.