שאלה:
כיצד יש להכין תה בשבת?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
סדר הכנת תה בשבת הוא כדלקמן – יש להכין שקית תה ולערות עליה מים חמים בערב שבת. ובשבת עצמה מעבירים מעט מהתמצית לכוס ריקה, לוקחים כוס שנייה, מערים מים חמים מהמיחם לתוכה וממנהלכוס שבה נמצאת התמצית[1].
מקורות:
[1]משנ"ב (סי' שי"ח ס"ק ל"ט), וז"ל: "עתה נבאר דין בישול עלי הטיי"א השייך בכמה ענינים לסעיף זה. הנה טיי"א בשבת פשוט בפוסקים דיש בו משום בישול, ובמזיד יש בו איסור סקילה, ובשוגג חיוב חטאת, וע"כ יש ליזהר בו מאד, ובעו"ה רבים נכשלים בו ומקילין לעצמן בקולות שאין בהם ממש, וע"כ מוכרח אני לבאר אופני ההיתר והאיסור בזה בעזה"י. הנה לערות מכלי ראשון על עלי הטיי"א, יש בזה בודאי חשש אב מלאכה, דקי"ל דעירוי מבשל כדי קליפה כדלקמן בסעיף יו"ד, וכ"ש אם יעמידנו אח"כ על התנור או בתוך הקאכלין עד שיהיה היד סולדת בו, בודאי יבוא לכו"ע לידי איסור סקילה עי"ז, ואפילו אם ירצה ליתן את עלי הטיי"א לתוך הכלי אחר שיערה החמין לתוכה, כדי שיהיה על המים שם כלי שני – ג"כ אסור, כדקי"ל בסעיף זה דדבר שלא בא בחמין מלפני השבת – אין שורין בשבת אפילו בכלי שני, וכלי שני לפי מה שמבואר בסעיף זה דיש דברים רכים קלי הבישול שמתבשלים אפילו בהדחה מכלי שני, אפשר דיש בהעלים ג"כ חשש איסור דאורייתא אפילו באופן זה. וע"כ הסכימו האחרונים דיש לערות עליהם מע"ש רותחין מכלי ראשון, כדי שעי"ז יהיה נקרא הטיי"א מבושל במקצת, דעירוי מבשל כדי קליפה, ויהפך בעת העירוי את הטיי"א היטב בתוך הרותחים מלמעלה למטה ומלמטה למעלה [ויותר טוב שיהיה מבושל ממש ע"י העמדה במקום שמתבשל], ואח"כ יריק את העסענס (התמצית) לכלי אחר, כדי שישארו עלי הטיי"א יבשים ויהיה מותר לו לערות אח"כ בשבת עליהם מים חמין מכלי ראשון, כיון שכבר נתבשלו מע"ש כדין דבר יבש דקי"ל בסעיף זה דאין בו בישול אחר בישול אפילו אם נצטנן [ואח"כ מותר לו להחזיר גם מי העסענ"ס אלו הצוננים לתוך הכלי זה גופא, וכמו שכתבנו לעיל דדבר לח שנצטנן – מותר לו ליתנו בתוך כלי שני רותח], דאםישאר בו משקה העסענ"ס, הרי קיי"ל דבלח – יש בישול אחר בישול אם נצטנן,אם לא שמי העסענס (תמצית) הצוננים הם מרובין שלא יתחממו ע"י המים שמערה עליהן למחר. וכן הדין לעניןקאוו"י – יזהר שלא יערה עליהם מים חמין מכלי ראשון, אם לא שעירה עליהם מאתמול והריק את המים מעליהן, והטעם ככל הנ"ל [עיין בתשובות חתם סופר סימן ע"ד ובפ"ת על או"ח]. ודע דאף שהתרנו לערות חמין על עלי הטיי" או הקאוו"י, אם נתן עליהם מאתמול מים מכלי ראשון, אעפ"כ יזהר שלא יעמיד את הטיי" או הקאוו"י בתנור או בקאכלין אחר ששפך עליהם מים, דהא אין עירוי מבשל רק כדי קליפה, וא"כ לא נתבשל אתמול רק כדי קליפה, ועכשיו ע"י העמדה בתנור יתבשל לגמרי. והנה אופן זה שבארנו, אף שאין למחות ביד הנוהגים בו, מ"מ כתבו האחרונים עצה המובחרת מזה, דהיינו שיתקן העסענס (תמצית) מע"ש לגמרי, שלא יצטרך לערות לתוכו עוד רותחין למחר בשבת ולמחר כשיצטרך לשתות יתן העסענס (תמצית) הצונן לתוך הכוס ששותה בו אחר שעירו המים חמין לתוכו ונעשה כלי שני, וה"ה שמותר לתת לתוך הכוס הזה שהוא כ"ש חלב שנצטנן, אבל אסור לערות עליהם מכ"ר וכדלעיל בסעי' ד', וכשהעסענס (תמצית) שלו אינו צונן, הוא בודאי טוב לצאת בזה ידי כל הדעות". וע"ע שעה"צ (שם ס"ק ס"ג), כה"ח (שם ס"ק ס"ה).
וכן יש לנהוג כן משום צביעה במשקין, אע"פ שאין צביעה באוכלים כמו שכתב השו"ע (סי' ש"כ סעי' כ'), וז"ל: "יש מי שאומר שהאוכל תותים או שאר פירות הצבועים, צריך ליזהר שלא יגע בידיו צבועות בבגדיו או במפה, משום צובע, אבל אם צובע פתו במשקה הפירות – לית לן בה,דאין צביעה באוכלין". וכל זה באוכלים, אך במשקין – יש צביעה. אמנם, י"א שה"ה במשקים (שעה"צ שם ס"ק ס"ד). אך רבו האוסרים צביעת משקים, וראה בשעה"צ (שם ס"ק ס"ה), כה"ח (שם ס"ק ס"ה, סי' ש"כ ס"ק קט"ז), וכך היא דעת הגינת ורדים (כלל ג' סי' ט') והבא"ח (ש"ש פקודי סעי' ד') שיש להחמיר. ועיין באורך ביאור העניין בשו"ת רב פעלים (ח"ג סי' י"א), ולכן יש לשפוך את המים על הכוס שבה התמצית.