שאלה:
על פי מה שכתב ה"בן איש חי" (פר' מקץ ש"ש אות ט"ז), האם גם במתקן אשפה שנמצא בכיור אסור להניח קליפות של ביצים וכד' שאינם ראויים למאכל בהמה? והאם דין זה נכון גם בפח אשפה ריק?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
גם בפח האשפה או אשפתון ריק, אסור לשים קליפות שאינן ראויות למאכל אדם או בהמה, מדין איסור ביטול כלי מהיכנו. עיין במס' שבת (דף מ"ג ע"א תוד"ה "מבטל")[1].
מקורות:
[1] במשנה שבת (מ"ב ע"ב) נאמר: "אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן, ואם נתנוה מבעוד יום – מותר. ואין ניאותין ממנו, לפי שאינו מן המוכן". ובטעם האיסור נחלקו רש"י ותוספות.
רש"י כתב, וז"ל: "אין נותנין – בשבת. כלי תחת הנר – לקבל בו שמן המטפטף, משום דשמן מוקצה הוא, וקסבר אין כלי ניטל בשבת אלא לצורך דבר הניטל, אי נמי קסבר: אסור לבטל כלי מהיכנו, להושיב כלי במקום שלא יוכל עוד ליטלו משם, דהוי כקובע לו מקום ומחברו בטיט ודמי למלאכה, וכלי זה משיפול בו השמן המוקצה – יהא אסור לטלטלו".
אבל התוספות (מ"ג ע"א ד"ה "דמבטל") הביאו פירוש נוסף של רש"י משום סותר, וז"ל: "בפרק בתרא פירש בקונטרס דאסור משום דמתחזי כסותר, וכאן פירש דחשיב כאלו מחברו שם בטיט". כלומר, שההגדרה של מבטל כלי מהיכנו היא כיון שהיה מוכן לשימוש היתר, והוא מבטלו משימוש היתר ואוסרו מכאן והלאה בשבת. נמצא שיש שתי הגדרות שונות: האחת – דהוי כאילו בנה את הכלי בשבת כאילו חיברו בטיט, והשנייה – דהוי כאילו סותר את הכלי כיון שמשנה אותו מתשמישו, ולא יכול להזיזו ממקומו ולהשתמש בו. ומזה למדו שאם יש לפניו כלי ריק – אסור להניח בו קליפות של ביצה שאינן עומדות למאכל בעלי חיים המצויים, כיון שהוא מבטל כלי מהיכנו, אא"כ הניח שם חתיכת לחם לפני ששם את הקליפות, או אפי' הניח שם מאכל העומד למאכל בעלי חיים המצויים (כלומר שנותנים אותו לבע"ח המצויים) (מיהו נחלקו הפוסקים אם מועיל להתיר את הטלטול ע"י שיניח מעט לחם וכדו' אחרי שהניח את הקליפות בכלי, ויתבאר לעיל).
וכתב הרמב"ם (פרק כ"ה מהלכות שבת הלכה כ"ג), וז"ל: "אסור לבטל כלי מהיכנו מפני שהוא כסותר. כיצד? לא יתן כלי תחת הנר בשבת לקבל את השמן הנוטף, שהשמן שבנר אסור לטלטלו, וכשיפול לכלי יאסר בטלטול הכלי שהיה מותר, וכן כל כיוצא בזה".
ובשו"ע (סי' ש"י סעי' ו') כתב: "כל דבר שאסור לטלטלו – אסור ליתן תחתיו כלי כדי שיפול לתוכו, מפני שאוסר הכלי בטלטול ונמצא מבטל כלי מהיכנו".