שאלה:
יש לנו שני סוגים של פלטה של שבת, האחת חשמלית רגילה, ואילו השנייה היא כירה חשמלית שסליליה מכוסים ויש לה כפתור המאפשר לווסת את החום:
א. מה דין הכירה החשמלית, אש גלויה או גרופה וקטומה?
ב. אם מורידים את הכפתור שמווסת את החום, ומניחים פח על לוח החימום, האם ניתן להשתמש בכירה זו בתור אש מכוסה?
ג. אדם שלא ידע מהי ההלכה, העביר בשבת מהפלטה סיר מבושל כל צרכו ("מצטמק ורע לו") שאינו שייך לו, לכירה החשמלית בזמן שלא הייתה מכוסה ולא הורידו ממנה את הכפתור. האם התבשיל נאסר לבעליו? מה הדין אם התבשיל מבושל כל צרכו אך "מצטמק ויפה לו"? מה הדין במקרה שהתבשיל שייך לו, האם נאסר עליו כיון שהוא בעצמו עשה את המלאכה?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
שאלה זו מורכבת מאוד, ויפה עשית שחילקת סעי' זה לסעיפים, ויש בה עוד סעיפי סעיפים. בדין זה יש חילוק בין הפוסקים הסוברים כמרן בשו"ע ובין הפוסקים כרמ"א.
– לדעת השו"ע אין להניח שום אוכל, אפילו מערב שבת ואפילו מבושל כל צורכו, על גבי גחלים, היינו שהסיר נוגע במקור החום, ולדעת הרמ"א – מותר[1].
כאשר הסיר לא נוגע במקור האש – לדעת השו"ע- אין להניח אוכל מערב שבת, אלא אם כן הוא גרוף או קטום, או אינו מבושל כלל, או מבושל ומצטמק ורע לו. ולדעת הרמ"א- מותר אם המאכל התבשל כמאכל בן דרוסאי, עיין שו"ע(סי' רנ"ג סעי' א')[2].
– להעביר מכירה לכירה, לדעת הרמ"א שם (סעי' ב') – מותר, והשו"ע השמיט דין זה, ולכן יש להחמיר[3].
– בענין אדם שעקר תבשיל שאינו מבושל כל צורכו בשבת והניח על כירה, עיין בשו"ע שם (סעי' א')ומשנ"ב שם (ס"ק כ'-כ"א), אם נאסר ולמי[4]. אמנם אם התבשיל מבושל כל צורכו אך אינו מפעפע, במקום הצורך -יכול לאוכלו.ועיין ביאור הלכה (סי' רנ"ג ס"א ד"ה "ואם החזירו ישראל")[5].
מקורות:
[1]כתב הרא"ש (שבת פ"ג סי' א'): "אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת והיא תלויה באבנים או כיוצא בהן. אבל בהטמנה על גבי גחלים – דברי הכל אסור, דקי"ל הטמנה בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום -אסור".
ועיין בתוס' (שבת מ"ח ע"א ד"ה "דזיתים"), ששם משמע שאסור להניח גחלים תחת הקדרה אפילו יתן עליהן אפר שכתב, וז"ל: "מכאן יש לאסור להניח גחלים תחת הקדרה, אפי' יתן עליהן אפר – אין להטמין קדרה עליהם, שהרי הגחלים מעלין הבל למעלה כמו גפת של זיתים", והטעם: כיון שאיסור הטמנה הוא משום מוסיף הבל ואם הגחלים הם מתחת הכלי – הם מוסיפים הבל אפילו אם קטמם, אמנם התוס' הביאו שם את סברת ר"י שאוסר רק אם הגחלים הם מסביב לקדרה. וכן הביאו את סברת רבנו ברוך המחלק בין גפת לגחלים, משום שחום הגחלים הולך ודועך, ואילו חום הגפת הולך וגובר.
[ואף לפי סברת רבינו ברוך המובא בתוס' (שם), המחלק בין גפת לגחלים כי חום הגחלים הולך ודועך ואילו הגפת מוסיף הבל מעצמו, א"כ אש של היום, אם ע"י גז או פלטה ע"י חשמל – הרי היא יותר חמורה מגחלים, משום שחום האש של היום נשאר יציב כל הזמן].
וכתב בשו"ע (סי' רנ"ג סעי' א'), ז"ל: "כירה שהיא עשויה כקדירה ושופתין על פיה קדירה למעלה, ויש בה מקום שפיתת שתי קדירות, אם הוסקה בגפת שהוא פסולת של זיתים או בעצים – אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה, אא"כ נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ורע לו, דליכאלמיחש שמא יחתה, וכו' וכל זה בענין שהה, שהקדירה יושבת על כסא של ברזל או ע"ג אבנים ואינה נוגעת בגחלים; אבל הטמנה ע"ג גחלים – לד"ה אסור".
וכתב במשנ"ב (שם ס"ק מ"ו), ז"ל: "הכי ס"ללהמחברדאם שולי הקדרה נוגעין בגחלים מקרי הטמנה, וממילא דאסור אף בנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו, וכדלקמן בסימן רנ"ז ס"ז", וכן כתב כה"ח שם (ס"ק ל"ב), וע"כ צריך לכסות את האש בפח ועליו להעמיד כעין חצובה ועליו ישים את הסיר עם המאכל באופן שהסיר לא יגע באש [וכן שלא תגע האש בכיסוי שעליו מונח הסיר] וזהו שהייה המותרת, וה"ה שאסור לדעת השו"ע להניח אוכל על פלטה רגילה אפילו מערב שבת.
וכתב הרמ"א (שם): "וי"א דאפי' אם הקדירה עומדת ע"ג האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה לא מקרי הטמנה, ושרי, וכן המנהג". וא"כ כיון שאינה מכוסה מלמעלה – מותר. וראה במשנ"ב (סי' רנ"ז ס"ק מ"ג, מ"ה וסי' רנ"ח ס"ק ב'). וראה בהרחבה במאמר מרדכי הלכות שבת חלק ג' פרק נ' סעי' ב' ובהערה.
[2]בגמרא שבת (ל"ו ע"ב) נחלקו חנניה וחכמים בדין שהיית מאכלים על כירה בערב שבת. דעת חכמים היא, שמותר להשהות על כירה רק אם התבשיל מבושל כל צרכו ומצטמק ורע לו, כגון מים חמים, אבל אם התבשיל אינו מבושל כל צורכו – אסור ליתנו על כירה גם מערב שבת, משום דחיישינן שמא יחתה בגחלים ע"מ למהר את בישול המאכל. לעומתם, דעת חנניה היא, שאם המאכל מבושל כמאכל בן דרוסאי – מותר להשהות על כירה מערב שבת, כיון שהתבשיל מבושל כשיעור בן דרוסאי – אין חשש שיחתה.
[לגבי שיעור בישול כמאכל בן דרוסאי נחלקו הראשונים: דעת הרמב"ם (הלכות שבת פרק ט' הל' ה') היא שהמאכל מבושל כבר חצי בישול, ולדעת רש"י (שבת כ' ע"א ד"ה "בן דרוסאי") המאכל מבושל כשליש בישול].
ומבואר בגמרא, שגם לדעת חכמים ניתן להשהות מאכל שאינו מבושל כל צורכו באופנים הבאים: א. אם יגרוף את הגחלים מהכירה או יכסה אותם באפר. ב. "קידראחיתא" – דהיינו, אם התבשיל הוא של בשר שאינו מבושל כלל שאז אדם מסיח ממנו את דעתו ולא יבוא לידי חיתוי.
ולענין הלכה: הרי"ף (ט"ז ע"א בדפי הרי"ף) והרמב"ם (הל' שבת פ"ג ה"ד) פסקו כדעת חכמים, שאין להשהות קדירה מערב שבת על כירה שאינה גרופה וקטומה אא"כ היא מבושלת כל צורכה ומצטמק ורע לו. אבל רש"י (שם ל"ז ע"ב ד"ה "ורב ששת"), תוספות (שם י"ח ע"ב ד"ה "בשיל"), סמ"ק והר"ן (י"ז ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה "ונמצאו") פסקו הלכה כחנניה, ומכיון שהמאכל מבושל כבן דרוסאי – מותר להשהות מערב שבת על כירה אפילו שאינה גרופה וקטומה. וכתבו התוס' טעם, שכיון שהגמ' מאריכה, מסבירה ומדברת אליבא דחנניה – משמע שהלכה כמותו.
הרא"ש (שבת פרק שלישי סימן א') כתב: "ובשביל שרבו דעות בהאי פיסקא וישראל אדוקין במצות עונג שבת ולא ישמעו להחמיר, הנח להם כמנהג שנהגו על פי הפוסקים כחנניא".
וראה בשו"ע (סי' רנ"ג סעי' א'), ז"ל: "אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כל צרכו, ואפי' נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו, חיישינן שמא יחתה ואסור להשהותו עליה אא"כ גרף, דהיינו שהוציא ממנה כל הגחלים, או קטם, דהיינו שכסה הגחלים באפר למעט חומם… וי"א שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי (פי' שם אדם שהיה אוכל מאכלו שלא נתבשל כל צרכו), או שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו – מותר להשהותו ע"ג כירה. הגה – או אפילו ע"ג תנור (המגיד פ"ג והגהות מרדכי ומיימוני פ"ג וריש פ' כירה וב"י), אפי' הוסק בגפת ועצים אפי' אינה גרופה וקטומה, ולא הוזכרה גרופה וקטומה והוסק בקש וגבבא אלא כשהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי, וכן לענין אם נטל הקדירה מעליה ובא להחזירה עליה בשבת, ואם שכח ושהה תבשיל שהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל ב"ד – אסור. ואצ"ל אם עבר ושהה. הגה – ונהגו להקל כסברא האחרונה".
וא"כ השו"ע הביא "סתם" ו"יש". "סתם" כדעת הרי"ף והרמב"ם שרק אם המאכל שבקדירה מבושלת כל צרכה – מותר להשהותה ע"ג כירה מערב שבת, כמו חכמים, וב"יש אומרים" הביא את דעת חנניה, שכל שהמאכל מבושל כמאכל בן דרוסאי – מותר להשהות מע"ש על כירה שאינה גרופה וקטומה.
וכידוע שכאשר כתב השו"ע "סתם" "ויש" הלכה כ"סתם", וע"כ לעניין שהייה על כיריים של גז לדעת מרן – אין להשהות, אא"כ המאכל שבקדירה מבושל כ"צ ומצטמק ורע לו, ואם אינו מבושל כל צורכו – אין להתיר אלא ע"י גריפה וקטימה של הכיריים. והרמ"אמיקלכדיעההשניה וכסברת חנניה, שרק אם לא הגיע לשיעור מאכל בן דרוסאי – אסור להשהותו ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה, ובמקום הצורך המיקל בתבשיל שנתבשל כל צורכו ומצטמק ויפה לו יש לו על מי לסמוך, ראה במאמר מרדכי שבת ח"גפמ"ט הערה ז'.
ולגבי דבר שלא נתבשל כלל, כתב השו"ע(סי' רנ"ג סעי' א'): "או שהיה חי שלא נתבשל כלל, דכיון שהוא חי מסיח דעתו ממנה עד למחר, ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי, אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כל צרכו, ואפי' נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו, חיישינן שמא יחתה ואסור להשהותו עליה, אא"כ גרף, דהיינו שהוציא ממנה כל הגחלים, או קטם, דהיינו שכסה הגחלים באפר למעט חומם". וכתב במשנ"ב (סי' רנ"ג ס"ק י'), ז"ל: "שלא נתבשל – פי' אז שרי ליתנו סמוך לשקיעה ממש, אבל אם נתנו מבעוד יום – אסור, דכבר נתבשל קצת קודם שבת, וצריך לסלק כשהגיע זמן שבת, אא"כ נתבשל כל צרכו קודם זה".
[3]כתב הרמ"א (סי' רנ"ג סעי' ב'): "ודוקא שהתבשיל מבושל כל צרכו (ב"י), ואז מותר להחזיר, ואפילו לכירה אחרת". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ס"ב): "ואפילו אם הבלה מרובה מראשונה מ"מ לא הוי רק בכלל חזרה, ושרי". וכתב בכה"ח שם (ס"ק מ"ו) שהשו"ע השמיט את ההיתר להעביר מכירה לכירה, כיון שאין דעתו כך ולכן יש להחמיר.
[4]כתב השו"ע (סי' רנ"ג סעי' א'): "ואם שכח ושהה, אם הוא תבשיל שבישל כל צרכו – מותר אפי' הוא מצטמק ויפה לו; ואם הוא תבשיל שהתחיל להתבשל ולא בישל כל צרכו – אסור עד מוצאי שבת; ואם עבר ושהה אסור בשניהם. הגה: עד בכדי שיעשו (הגה"א ורמב"ם). ואם החזירה א"י בשבת, דינו כשכח ושהה (הג"א); ואם החזירו ישראל, דינו כעבר ושהה (הגהות מרדכי), ואם מצטמק ורע לו– מותר, שהרי לא נהנה מן האיסור".
וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ל'): "אפילו הוא מצטמק ויפה – ואפילו הוא בתוך התנור, והטעם – דלא נהנה ממנו כ"כ כיון דבלאוהכי היה ראוי לאכילה שנתבשל כל צורכו, וע"כ בדיעבד – מותר", ועוד כתב שם (ס"ק ל"א): "אסור – לכל אדם, וכ"ש לבני ביתו דאסור, כיון דנתבשל בשבילם". ועוד כתב שם (ס"ק ל"ה): "ואם החזירו ישראל – בשבת, אפילו בשוגג דינו כעבר ושהה במזיד ואסור אם מצטמק ויפה לו, והטעם דמחמרינן בחזרה טפי מבשהייה, משום דקעביד מעשה. ועיין במג"א שפסק דלאחרים – שרי בזה, מאחר שהיה מבושל קודם כל צורכו והיה שוגג. ודע דדין זה הוא אפילו לשיטת הרמ"אדפוסק בסוף הסעיף כהי"אדבשהיה מותר כמאכל בן דרוסאי, הכא בחזרה שוים הם לדינא,דהאלכו"ע בחזרה – אסור אפילו אם נתבשל כל צרכו".
[5]וכתב הבה"ל שם (ד"ה "אם החזירו ישראל"): "ומיירי באופן שהחזרה אסור לדברי הכל דאי לאו הכי אין להחמיר בדיעבד וכעין שכתב המג"אבסקי"דעי"ש", וכתב כה"ח (סי' רנ"ג ס"ק ל"ט): "מי שנוהג שלא להחזיר לתנור בשבת וסועד אצל אחרים, עיין להרב זכור לאברהם אביגדור סימן ל"א, שכתב דלא ינהוגחומרא זו אצל אחרים,יעו"ש. והביאו הרוח חיים, וכתב דאם באנו למוסר ודעת של הרב בנאות דשא ז"ל דהרבה מטעמים שלא לסעוד אצל אחרים בשבת גם סיבה זו יקחנה לעצמו, אך אם הוא מוכרח, אז ודאי משום יוהרא ולא תתגודדו בשלחן צריך למיכל מהתבשיל ככל המסובין, אכן בקאפ"י יכול לאשתמוטי ולומר אין לי חפץ עתה בקאפ"י,יעו"ש". וכיון שלדעת הרמ"א מותר, במקום הצורך יש להקל בזה. וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ג פרק נ"א סעי' ד').