שאלה:
האם מותר בשבת להניח את החלות על הפלטה כדי שיתחממו? הרב _______ אמר לי שאסור משום "מחזי כמבשל", אמנם הוא אשכנזי, ולא ברור לי אם גם לנו, לספרדים, יש איסור מחזי כמבשל בשבת.
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
יש הבדל בין חשש "שמא יחתה" לבין "מחזי כמבשל", ושני החששות קיימים בין לספרדים ובין לאשכנזים ועיי' לר"ן פרק כירה דף ל"ו[1].
לכן, אם האוכל יבש יש כמה תנאים שצריכים להיות בטרם יחזירו את האוכל להתחמם[2] וכ"ש להניחו בשבת על הפלטה (עי' רשב"א בב"י[3]). ולפי זה, אין להניח אוכל על אש אפילו גרופה וקטומה, אף אם אין חשש חיתוי משום מחזי כמבשל.
חשש נוסף שצריך להיזהר מפניו הוא "הטמנה", כי לדעת השו"ע(סי' רנ"ג סעי' א') הנחת אוכל על אש גופה יש בה משום "הטמנה"[4]. ולדעת שו"ת רב פעלים (או"חח"ב סי' נ"ב) מובא בכה"ח, יש בהצנמת לחם משום "מכה בפטיש" ומשום "מבשל"[5].
לסיכום: חלות שהוצאו מהמקרר, אין להניחם ישירות על הפלטה אא"כ יניח עליה כלי, ועל הכלי יניח את החלה, או שיניחה על המיחם[6] ואז ינצל מ"מחזי כמבשל" וינצל מחשש "הטמנה". ויזהר שלא יתכוון להצנים את החלה אלא רק לחמם, ואם מתכוון להצנים – אסור אפילו ע"ג מיחם[7].
מקורות:
[1]כתב השו"ע (סי' רנ"ג סעי' ב'), ז"ל: "כירה שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדירה מעליה אפילו בשבת – מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת, הגה – ועודה בידו, ולא הניחה על גבי קרקע, הגה – ודעתו להחזירה".
הר"ן (דף ט"ו ע"ב בדפי הרי"ף, ד"ה "בית שמאי"), וז"ל: "בית שמאי אומרים:נוטלין ולא מחזירין, דמיחזי כמבשל בשבת, וב"ה אומרים: אף מחזירין, הואיל וגרוף וקטום". וכן שם (ד"ה "גמ'"), וז"ל: "לא יחזיר הוא משום שמחזיר בשבת נראה כמבשל אם אינה קטומה". וע"ע שם (דף י"ז ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה "לא שנו"), שאם הניחם על גבי קרקע – אסור להחזירם דמחזי כמבשל לכתחילה. והביא השער הציון סי' רנ"ג ס"ק מ"ח ראיה שאף אם האש גרוף וקטום ואין חשש חיתוי (שהרי בעודה בידו – מותר להחזיר, ולפיכך בודאי מדובר בגרופה וקטומה), בכל זאת אם אין עודה בידו – אסור דמחזי כמבשל, ומוכח מזה שגם בגרופה וקטומה (פלטה) שייך חשש מחזי כמבשל אם אינו ממלא את התנאים.
וע"כ כתב המשנ"ב (שם ס"ק נ"ה), וז"ל: "ועודה בידו – ר"ל שלא הסיר הקדרה מידו מעת נטילתה מן הכירה עד שעה שיחזירנה, ולאפוקי אם הניחה ע"ג מטה או ספסל וכדומה לזה בינתים, הוי כמו שהניחה ע"ג קרקע בינתים, וזה אסור לכו"ע, דבטלה לה השהיה הראשונה ושוב כשמחזיר ומניחה ע"ג הכירה הו"ל כמושיב לכתחלה ע"ג הכירה בשבת, וחכמים לא התירו אלא חזרה אבל לא להושיב לכתחלה, אף שכבר נתבשלה כל צרכה ואין בה מן הדין משום איסור בישול, מ"מ כיון שמעמידה במקום שדרך לבשל שם תמיד נראה כמבשל לכתחלה בשבת".
ועיין ברמ"א (סי' רנ"ג סעי' ה') שכתב: "וה"ה שאסור להניחו ע"ג כירה אפי' גרופה וקטומה, דלא התירו אלא חזרה, וכדרך שנתבאר", ובשו"ע (שם) כתב, שרק על פי הקדירה – מותר, היינו על המיחם או על הקדירה משום דלא מיחזי כמבשל כדעת הרשב"א (מ' ע"ב ד"ה "מביא"), אבל על האש (וה"ה על פלטה) – אסור, וראה במשנ"בס"ק פ"ז ובסימן שי"ח (ס"ק צ"ח), כה"ח (שם ס"ק ק"ן).
ובעניין הטעם משום חשש חיתוי, ראה בכה"ח (סי' רנ"ג ס"ק מ"ד, וסי' שי"ח ס"ק ק"א), ועוד עיין לשו"ע (סי' שי"ח סעיפים ז'-ח') בענין אם מותר להניח דבר יבש קר שנתבשל כל צורכו על גבי מיחם שעל האש, שיש שמתירים, ויש אוסרים וסוברים שגם אם מניח עתה את האוכל שמבושל כל צורכו על המיחם ולא על האש, מאחר שהמיחם הוא על גבי האש הוי כאילו מניח את הדבר היבש על האש, וזה הרי כולם אוסרים. ואע"פ שמר"ן פסק כדעה ראשונה, היינו מפני שבפועל הוא מניח את האוכל הקר והיבש על גבי המיחם, וזה עדיף מגרופה וקטומה, כי סוף כל סוף הוא מניח על הקדירה. ועיין לשו"ע (סי' רנ"ג סעי' ה') בענין להניח "פאנדיש", שהוא דבר יבש ומבושל כל צורכו, שמותר להניח על המיחם.
ועיין שם למשנ"ב (ס"ק פ"ז) ולהגאון (שם ס"ק ס"ג) שכתב: "וה"ה שאסור כו' דלא התירו. כנ"ל דוקא מבושל כ"צ חזרה מותר, ואפ"ה בעינן כל התנאים וחזרה דוקא. ואפי' מצטמק ורע לו דוקא חזרה מהא דאמרינן שם ל"ח ואף ר' אושעיא כנ"ל ואף שאין בישול כנ"ל". ועיין לכה"ח (שם ס"ק ע"ב) בשם המ"מ, ושם (ס"ק ע"ו). והוסיף כה"ח (שם ס"ק ע"ה) והביא את סברת הר"ן להקל, ולדעת הב"י – לא פוסקים כן. ועיין למשנ"ב (סי' שי"ח ס"ק נ"ט) ולכה"ח (שם ס"ק צ"ה, צ"ח, ק'-ק"א).
וכן פסק השו"ע (סי' שי"ח סעי' ט"ו) שדבר שנתבשל כל צורכו והוא יבש – מותר להניחו כנגד המדורה וכו'. ועיין שם בב"י שהביא סברת הר"ןוהרשב"א שעל כירה, אפי' גרופה – אסור, ורק על המיחם או כנגד המדורה שאין דרך רוב בני אדם לבשל כך – מותר. ועיין שם למשנ"ב (ס"ק צ"ב) וכה"ח (שם ס"ק ק"נ).
הרי שלהניח אוכל קר בשל כל צורכו על פלטה או אש גרופה וקטומה – אסור, או מדין מחזי כמבשל או מדין גזירת חיתוי, ההיתר רק על המיחם או רחוק מהאש כנגד המדורה. וכל ההיתר רק באופן שבשל כל צרכו, ואם לא בשל כל צרכו, אפילו שהוא חם בחום שהיד סולדת בו – אסור להניחו אפילו על גבי מיחם, וכ"ש על גבי כירה אפי' גרופה וקטומה, משום בישול.
[2]א. התבשיל מבושל כל צורכו. ב. האש גרופה וקטומה. ג. התבשיל חם בחום שהיד סולדת בו ורותח כך שהתבשיל מפעפע. ד. לא הניחו את הסיר על הקרקע או על גבי השיש. ה. לדעת הרמ"א צריך שיהא בדעתו להחזיר, ויש להחמיר לכתחילה.
[3]בית יוסף (או"ח סי' רנ"ג).
[4]ראה בהערה ב'.
[5]פסק השו"ע (סי' שי"ח סעי' ד'): דווקא דבר יבש שנתבשל או נאפה כל צרכו, אין בו שוב משום בישול או אפייה, אבל אם חסר קצת אפייה (כגון שרוצה להצנים) – עובר על איסור אופה, וכמו שהסבירו את דברי השו"ע (סי' שי"ח סעי' ד') הגאון מוילנא (שם ס"ק י"ב) וכן המשנ"ב (שם ביאור הלכה ד"ה "אפילו"), וכפי שפסק הרב כה"ח שם (שם ס"ק נ"ח, ס"ג, קמ"ו).
לכן, כל דבר שאדם שם אותו על גבי מיחם וכוונתו "שתגמר אפייתו" ויעשה מה שלא היה קודם לכן, כגון: אם יהפך לצנימים – הריהו גמר מלאכת אופה ועובר על איסור דאורייתא כדעת הרמב"ם, ואנו פוסקים כמותו.
ובכל אופן לדעת הבה"ל (שם ד"ה "אפילו") אם עשה בדיעבד – מותר לאכלו, אך כיון שאנו הולכים כדעת השו"עוהרמ"א, שדעתם כדעת הרמב"ם, אפילו בישלו כמאכל בן דרוסאי – יש בישול אחריו, ולכן אפילו בדיעבד – אסור.
וכתב מו"ר ועט"ר רשכבה"ג ח"רהרי"ח הטוב בספרו רב פעלים (ח"בחאו"ח סי' נ"ב) שאסור לעשות צנימים בשבת, וזאת משום גמר מלאכה, שבאמת בזה הוא גמר מלאכה של הצנימים, מיהו אם הניחו כדי להפשירו והלחם הוצנם שלא בכוונתו ודעתו – מותר לאכלו. ושוב נשאלתי: הרי יש מאכל שבת הנקרא: "כובנֵי", היינו בצק הנאפה בתוך סיר עם שמן מועט, ומאחר שהסיר עמוק ה"כובני" לא נאפה טוב ולא נצנם טוב אלא ע"י שיהפכו אותו בשבת, וכך הם עושים. ואנו אוסרים אפילו להניח על מיחם ממש! ואמרתי להם: מי אמר שדעת חכמים נוחה ממעשיהם?!
וע"כ כיון שיש שמקפידים לאכול דוקא צנימים, וצנימים זו אפייה מיוחדת מעבר לאפיית לחם, וזה ממש גמר מלאכת אפיית הצנימים, ואסור, ואפילו הוא חם. ועיין באורך בגינת ורדים (כלל ג' סי' ב'-ט' והובא בכה"ח סי' שי"ח ס"ק ס"ה) בענין הקפה, שלדעתו עירוי מכלי ראשון על הקפה – אסור מדאורייתא שזה גמר בישולו. וראה עוד במאמר מרדכי שבת (ח"ג פרק נ"ג סעי' מ"ט).
[6]שו"ע (סי' רנ"ג סעי' ה').
[7]וע"ע בספר שו"ת הרב הראשי ח"ב פרק כג שאלה ו'. וראה מאמר מרדכי שבת (ח"ג פרק נ"א סעי' כ"ח-ל"א, פרק נ"ג סעי' מ"ט-נ'). ושו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ע"ו).