שאלה:
אני אומר שיעור לפני צאת השבת, לעיתים הוא מתארך, דבר זה גורם לכך שהציבור מקצר באמירת מזמורי תהילים לפני תפילת ערבית. האם נכון הדבר?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
לענין קיום שיעור הגורם לקיצור באמירת מזמורי תהילים שלפני תפילת ערבית במוצאי שבת קודש, לזכות את הרבים ע"י דרשות והלכות, זהו דבר חשוב[1], ומותר עבור זה לקצר באמירת תהילים שלפני תפילת ערבית[2].
מקורות:
[1]בעניין לימוד תורה בשבת עיין שו"ע (או"ח סי' ר"צ סעי' ב'), וז"ל: "אחר סעודת שחרית קובעים מדרש לקרות בנביאים ולדרוש בדברי אגדה, ואסור לקבוע סעודה באותה שעה. הגה: ופועלים וב"ב שאינן עוסקים בתורה כל ימי שבוע, יעסקו יותר בתורה בשבת מת"ח העוסקים בתורה כל ימי השבוע, והת"ח ימשיכו יותר בעונג אכילה ושתייה קצת, דהרי הם מתענגים בלמודם כל ימי השבוע". וע"ע שם משנ"ב (ס"ק ה'), וז"ל: "דאיתא במדרש: אמרה תורה לפני הקדוש ברוך הוא:רבונו של עולם, כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, אני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך". וע"ע שם (ס"ק ו'-ז'). וכה"ח שם (ס"ק ט'-י"ג). וידוע שהספר "בן איש חי" נוסד על דרשותיו שאמר בשבתות. וע"ע מאמר מרדכי (שבת ח"א פרק כ"ג סעי' י"ד), וז"ל: "מצווה לקבוע שיעורי תורה לרבים, במוסר ובהלכה לפני תפילת ערבית של מוצאי שבת, משום שזמן זה נוח לציבור ויבואו רבים ללמוד תורה". ולמרות שכתב הרמ"א, וז"ל: "נהגו שלא לקבוע מדרש בין מנחה לערבית, אבל אומרים פרקי אבות בקיץ ושיר המעלות בחורף, וכל מקום כפי מנהגו", וטעמו משום שחכם שמת כל העם בטלים, וכיון שמת משה, רבן של ישראל בזמן זה, לפיכך מבטלים בו מדרש. כבר כתבו האחרונים (משנ"ב רצ"ב ס"ק ח'-ט', כה"ח סימן רצ"ב ס"ק כ"א) שכיון שאיסור קביעת מדרש הוא מנהג ולא דין, ומנגד יש מצוה להגדיל תורה ולהאדירה, ובזמן זה [לפני ערבית] אפשר להגדיל תורה עד למאוד, יש מצוה לקבוע שיעורי תורה לפני תפילת ערבית.[הערת המערכת: וכך נהג הרב זצוק"ל עשרות בשנים, היה מוסר שיעור בספר בא"ח שנה ראשונה ושניה לפני צאת השבת והיה השיעור מתארך מגודל מתיקות הלימוד].
[2]ראה בספר שו"ת הרב הראשי ח"ב פרק י"ח שאלה י"ד.
