שאלה:
לאחרונה רווח המנהג לשתות עארק בבתי הכנסת שבאזורינו.
ברצוני לשאול את כבודו:
האם מותר לשתות עארק בבית-כנסת בשבת בשעת התפילה וקריאת התורה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
בדבר זה יש שלושה איסורים:
א. שתייה לפני קידוש[1].
ב. שתייה לפני גמר התפילה[2].
ג. החמור מכולם – זלזול בתפילה וקריאת התורה[3] ובמקום קדוש כבית הכנסת[4].
על כן יש לגעור בנוהגים כך ולבטל מנהג זה.
ובזכות שמירת שבת קדשנו נזכה לביאת הגואל, השתא בעגלא ובזמן קריב, אכי"ר.
מקורות:
[1] כתב השו"ע (או"ח סי' רפ"ט סעי' א'): "וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה ושלא יטעום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה". ועיין עוד מאמר מרדכי (שבת ח"א פרק כ"ו סעי' מ"ז- נ'). ולגבי כהן ששתה ממשקים חריפים אם יכול לשאת כפיו ראה בשו"ע (סי' קכ"ח סעי' ל"ח), ושם (סימן צ"ט).
[2] כתב השו"ע (או"ח סי' פ"ט סעי' ג'), וז"ל: "אסור לו להתעסק בצרכיו, או לילך לדרך, עד שיתפלל תפלת י"ח (ויש מקילין, לאחר שאמרו מקצת ברכות, קודם שאמרו ברוך שאמר, וטוב להחמיר בזה), ולא לאכול ולא לשתות, אבל מים – מותר לשתות קודם תפלה, בין בחול ובין בשבת וי"ט". וראה עוד מאמר מרדכי (לימות החול פרק ט' סעי' ל"ה-ל"ז).
[3] כתב השו"ע (סי' צ"ט סעי' א'): "שתה יין כדי רביעית – אל יתפלל עד שיסיר יינו; ואם שתה יותר, אם הוא יכול לדבר לפני המלך, אם התפלל – תפלתו תפלה, ואם אינו יכול לדבר לפני המלך, אם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל כשיסיר יינו מעליו; ואפילו אם עבר זמן התפלה – משלים אותה בתפלה שאחריה, כדין שוגג". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק א'): "שתה יין – ונראה דה"ה שאר משקין המשכרים, וכפי מה שכתב הט"ז לקמן בסימן קכ"ח ס"ק ל"ה לענין נשיאת כפים. ואפילו לדעת המ"א שם דמיקל בנשיאת כפים, מסתברא דתפילה חמירא ואסור כמו ביין, כ"כ בספר מגן גיבורים, עי"ש. ולפי דעת הט"ז לקמן הנ"ל לא בעינן בשאר משקין שיעור רביעית, עי"ש. ולי נראה דמ"מ בעינן שיהא בו כדי לשכר ברביעית יין". וכן כתב כה"ח שם (ס"ק ד'). וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ד'): "עד שיסיר יינו – ואף אם רגיל לשתות הרבה ואינו שיכור כלל ברביעית, אפ"ה לא יתפלל לכתחלה אם שתה רביעית יין [ברכי יוסף]". וראה עוד שם (ס"ק ג') ובכה"ח שם (ס"ק ה'), וראה בבא"ח (ש"ר פרשת ויחי סעי' ו'). וכתב כה"ח (סי' נ"ה ס"ק י"ד): "שכור, אם לא הגיע לשכרותו של לוט – ראוי לצרפו למנין עשרה לקדיש ולקדושה וברכו אף שאינו יכול לדבר לפני המלך, אך אם הגיע לשכרותו של לוט – הרי הוא כשוטה ואין לצרפו לשום דבר שבקדושה. שו"ת בית יהודה סימן מ"ה, והביאו עיקרי הד"ט סימן ג' אות ג', סידור בית עובד בדיני הקדיש אות כ"ד, פתחי עולם אות י"ח. מיהו השלמי צבור דף ע"ט ע"ג כתב בשם הרב בית יהודה להפך, דאם אינו יכול לדבר לפני המלך – אינו מצטרף לעשרה, יעו"ש, וכן כתב החסד לאלפים אות ח', וצ"ע על דבריהם. ועיין לקמן סימן צ"ט סעיף א' בהגה ומה שכתב שם אשל אברהם שבגליון השלחן ערוך בשם תשובת בי"ד סימן מ"ה דאם אינו יכול לדבר לפני המלך – אינו מצטרף, וכן כתב החיד"א בקשר גודל סימן ח' אות ז', בן איש חי פרשת ויחי אות ו'. אמנם הרב בית עובד שם כתב דלא נהגו כן אלא מצרפין אותו אף שאינו ראוי לדבר לפני המלך".
[4] כתב בא"ח (ש"ר פרשת ויקרא סעי' ד'): "וכל סעודה שיש בה שכרות, אף על פי שהיא של מצוה כגון סיום מסכתא – אסור בבית הכנסת ובית המדרש". ובכה"ח (סי' קנ"א ס"ק ל"ד) כתב: "וכן כתב אשל אברהם אות ה' דסעודת מצוה שיש בה שכרות – אסור אף בבית המדרש". ובמאמר מרדכי (לימות החול פרק ל"ב סעי' ט'), וז"ל: "סעודה שיש בה שיכרות, אפילו היא של מצווה, לא יעשוה בבית הכנסת ובבית מדרש. ולכן צריכים להיזהר בשמחת תורה שלא ישתו שם משקאות משכרים". וע"ע במאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק נ"ה סעי' כ"ה).
[הערת העורך: מנהג הרב זצ"ל בבית הכנסת שלו בשמחת תורה שלא לחלק יין ושכר].