שאלה:
מזה כשנתיים אני מכהן כרב מקומי ב… קהילת יוצאי תימן. ברצוני לשאול כמה שאלות:
א. האם אדם אחד יכול לברך על ספר תורה ולקרוא את המפטיר, ואדם אחר יקרא את ההפטרה? אני הוריתי בקהלי לא לעשות כן, על פי הדיון ההלכתי המצ"ב, אך רצוני בתשובת הרב בנושא זה.
ב. היות וביישוב לא הייתה מנהיגות רוחנית ראויה לשמה, נהגו המתפללים בחלק מהדברים, שלא על פי ההלכה. נתתי הוראה והודעתי בציבור, שהקורא מפטיר בספר תורה הוא יקרא גם את ההפטרה. אמנם הדבר חזר על עצמו כמה פעמים, למרות שהודעתי בציבור שיש איסור בעניין.
בשבת פרשת פנחס תש"ן, אחד מהמתפללים קנה את ההפטרה, הוא הזמין את אחיו לקרוא את המפטיר, ולאחר שאחיו סיים, עמד הוא מייד לקרוא את ההפטרה. פניתי אליו, וביקשתי ממנו לא לקרוא, והוא המשיך בשלו. חזרתי מספר פעמים, והזהרתיו שהוא עושה כנגד ההלכה קבל עם ועדה, אך הוא בעזות מצח קרא את ההפטרה, למורת רוחו של כל הציבור.
שאלתי לכת"ר – כיצד עלי לנהוג במקרה כזה בכלל, ובפרט נגד אדם זה, שביזה את רב המקום ואת כלל ציבור המתפללים?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
ראה ראיתי את מכתבך ובו שאלותיך שהם שאלות חכם, וכן את הפסק הארוך שכתבת שאני מסכים אתו.
באופן עקרוני כל מה שפוסק המרא דאתרא חייבים הקהל לשמוע בקולו, "ככל אשר יורוך" – אפילו על ימין שהוא שמאל, ובפרט שכת"ר פסק על ימין שהוא ימין[1].
ועתה אבוא להשיב על שאלותיך:
מה ששאלת אם יכול אדם לברך בס"ת ולקרוא את המפטיר ואדם אחר קורא את ההפטרה, הנה בין לדעת מר"ן ובין לדעת הרמ"א וכ"ש לדעת הרמב"ם – העולה למפטיר קורא את ההפטרה, הוא – ולא אחר[2].
אולם בשעת הדחק, כגון שמכרו את המפטיר, ועלה המפטיר והתגלה שאינו יודע לקרוא את ההפטרה, אז רשאי לעלות אחר לקרוא את ההפטרה, ולכתחילה לא יקנה מפטיר מי שאינו יודע לקרוא את ההפטרה. והתברר לי לאחר ברור שעשיתי, שבמנהגי תימן בחו"ל לא היה נוהג זה, אלא מי שעלה למפטיר הוא קרא את ההפטרה, אם לא בדיעבד כאמור לעיל.
אלא הספק שנסתפקתי הוא, מכיון שבדיעבד יכול לקרוא את ההפטרה כאמור לעיל, לאחר שהעלו את השני לקרוא את ההפטרה האם מותר להורידו מהתיבה, בעלמא היינו אומרים, בדיעבד כיון שעלה לא להורידו,
אך מכיון שכת"ר פסק להם, והזהיר אותם שלא ינהגו מנהג זה, והם עושים נגד מה שכב' פסק – זו חוצפה כלפי הרב, ולכן טוב עשה כת"ר שמחה על מנהג זה. ועיין בשו"ע (או"ח סימן רפ"ד סעיף ד') וכה"ח ומ"ב שם. ועיין ברמב"ם (הלכות תפלה פי"ב הי"ג), ואין כאן המקום להאריך.
מקורות:
[1] וראה מאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"ד סעי' כ"ג ובהערה שם).
[2] ראה בב"י (סי' רפ"ב). וכתב הרמ"א (סימן רפ"ד סעי' ד'), וז"ל: "ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה – יכול אחר לאומרה, אבל לכתחלה אסור לעשות כן". וע"ע משנ"ב שם (ס"ק ז'), וז"ל: "וכן בגדול כה"ג, יכול אחר לומר ההפטרה וברכותיה, דאף שתקנו שהמפטיר יקרא בתורה תחלה מפני כבוד התורה, מ"מ בדיעבד אמרינן שגם בזה איכא כבוד לתורה, שניכר הדבר שקראו בתורה בתחילה לשם מפטיר, שהרי הפסיק בקדיש מקודם". וראה עוד שם (ס"ק ח'). וכתב כה"ח שם (ס"ק כ"ג): "והיינו טעמא דלכתחלה לא יעשה מאחר שהריב"ש פליג וכמו שכתב המגן אברהם, וכן הסכים הרב אמת ליעקב במשפט קריאת המפטיר אות ח' דף קכ"ב, והמקומות שנהגו כן – אין למונעם, אבל בשאר מקומות – לכתחלה ראוי לחוש לדעת הריב"ש וכדברי מור"ם ז"ל. ברכי יוסף אות ו'".