שאלה:
האם מותר בשבת לעלות "מוסיפים" לתורה אם ע"י כך נגרם טורח לציבור? אני ספרתי אצלנו 50 עולים בשבת אחת! אנשים הזוכים לבוא לבית הכנסת רק מספר פעמים בשנה רואים אנשים מדברים וחלק אף אוכלים, וזה חילול ה'. בנוסף לכך, המתפללים עייפים לשבת 3 ורבע שעות בבית הכנסת ואף רעבים. והאם אפשר לפתוח מניין נוסף שבו יתפללו ללא מוסיפים?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
יש מנהגים המתירים יותר מז' עולים, ויש אוסרים. ולכן אם מעלים באופן חריג יתר מז' עולים, כגון: חייל המברך הגומל וכדו', אין בכך קפידא. אבל ודאי שאין לעלות אנשים מפני הכבוד וכדו', מחמת טירחא דציבורא, ומעוד טעמים שמנית במכתבך. ועיי' בכף החיים (סי' רפ"ב ס"ק י')[1].
ובאשר אם לפתוח מנין נוסף, דבר זה נתון לשיקול דעת הגבאים[2], ובודאי שאם יאמרו לגבאים שרוצים לפתוח מנין נוסף הם יסכימו לכך כיון ש"זה נהנה וזה לא חסר"[3].
מקורות:
[1]כתב השו"ע (סימן רפ"ב סעי' א'): "מוציאין ס"ת וקורין בו שבעה; ואם רצה להוסיף – מוסיף". וכתב כה"ח (סי' רפ"ב ס"ק י'), וז"ל: "ומשמע מכל הפוסקים שאפילו האידנא שכולן מברכין – מותר להוסיף, שהרי גם בזמן התלמוד היה כל אחד מברך, ואפילו הכי כתבו כל הפוסקים שמותר להוסיף. מגן אברהם ס"ק א'. אמנם בהגהות הרי"ף ז"ל כתב בשם הרשב"ץ (והוא בתשב"ץ חלק ב' סימן ע') שעתה שכל הקוראין מברכין – אין להוסיף יותר משבעה, אפילו בשבת, כדי שלא נוסיף בברכות שאינן צריכות, ע"כ. והביאו כנסת הגדולה בסוף הגהות הטור. וכתב: 'ומנהג פשוט בינינו כשיש חתונה או אבי הבן או בעל ברית בקהל – הוסיף על שבעה, ונראה דהיינו דוקא כשיש חתן או אבי הבן או בעל ברית בקהל אבל בלתי סבה – ראוי לחוש לדברי הרשב"ץ', עכ"ל. והביאו מגן אברהם שם, אליה רבה אות ג'. וכתב דהמקילין לא הפסידו, דמכל שאר פוסקים משמע היתר", עכ"ל. ובמשנ"ב (שם ס"ק ד'), וז"ל: "וי"א שהיום שכל אחד מהקרואים מברך לפניה ולאחריה וכנ"ל – אין כדאי להוסיף להרבות בברכות, אך במקום הצורך, כגון: חתונה או ברית מילה וכל כה"ג – אין לחוש לזה", עכ"ל. וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"א סעי' מ"ב), וז"ל: "נהגו הספרדים להוסיף עולים בשבת, ומכל מקום, לכתחילה ראוי לא להעלות יותר משבעה עולים אלא אם יש צורך מיוחד, וכן נוהגים האשכנזים. ויש מקומות שתיקנו לא להעלות יותר משלשה 'מוסיפים' מפני טורח הציבור, ומנהג טוב הוא. ומנהג בית אל על פי הסוד לא להעלות שום מוסיף".
[2] ראה שו"ע (סי' קנ"ג סעי' ז') שאם הציבור קבלו על עצמם יחיד, יש לו הסמכות להחליט, וע"ע שם (סי' נ"ג סעי' ט"ז).
[3] ב"ק (כ' ע"ב), ועוד.