שאלה:
אדם שאינו יכול לשמוע את הקריאה בתורה בבית הכנסת בשבת, מפני שהוא עובר מבית כנסת אחד לבית כנסת אחר ואומר בהם דברי תורה, האם הוא יכול לצאת ידי חובת הקריאה בתורה בקריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" ביום שישי? אם הוא לא יכול לצאת ידי חובה בכך, כיצד עליו לנהוג?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
יש שני חיובים על האדם: אחד – לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" כמו שכ' בשו"ע (סי' רפ"ה), ויש חיוב שני – לשמוע קריאת התורה, כמו שכתוב בסי' רפ"ב. אלו הם שני חיובים שונים. קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" אפשר לקרוא בחומש וביחיד[1], ויש לה תשלומים לפניה ואחריה[2].
קריאת ספר תורה בצבור צריכה להיות במניין[3], ובספר תורה כדין וכדת[4], ובזה אדם יוצא ידי חובה. אבל יכול אדם לקרוא בבית כנסת אחד עד שני או עד שלישי, ובבית כנסת אחר את שני – שלישי וכך הלאה וכו', ובלבד שלא יבטל קריאת התורה בציבור. ואם אדם דלג[5] על פסוק מקריאת התורה – חייב לחזור על פסוק זה עם 2 פסוקים נוספים עמו[6].
ולפיכך כת"ר יאמר לאותו דרשן, שיסמוך על הקב"ה שעליו נאמר: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", ולא יבטל קריאת התורה בשביל זה.
מקורות:
[1] וכלשון השו"ע (או"ח סי' רפ"ה סעי' א'): "אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום".
[2] שם (סעי' ד'). עוד על קריאת שמו"ת במפורט – ראה מאמר מרדכי (שבת ח"א פרק ב').
[3] שו"ע (או"ח סי' קמ"ג סעי' א'), וז"ל: "אין קורין בתורה בפחות מעשרה גדולים בני חורין".
[4] שם (סעי' ב'- ג').
[5] בעל הקורא.
[6] שו"ע (או"ח סי' קל"ז סעי' ג'): "אבל בשבת, אפילו דילג פסוק אחד – חוזר וקורא, ואפילו אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש – חוזר וקורא הוא ושנים עמו; ואפילו הפטיר והתפלל מוסף – חוזר וקורא".