שאלה:
רציתי לשאול שאלה לגבי מנהגי תפילה שהתעוררה אצלי בעקבות דברי בעל "שושנת המלך", שכתב בהל' או"ח בדיני המנהגים השונים לגבי גילוח ותספורת בעומר, שהיות והדבר אינו מדאורייתא אלא דבר התלוי במנהג, אין בכך משום "לא תתגודדו".
לגבי חזרת הש"ץ במוסף של שבת ויו"ט. יש מקומות שנהגו לחזור, ויש מקומות שנהגו שלא להתפלל גם לחש וגם חזרה. האם בזה יהיה "לא תתגודדו"?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
לכבוד הרב ..שליט"א, רב בית הכנסת והקהילה לעדת … בחו"ל.
לפי הפשט[1]כיום אפשר להקל ולאמר שיתפללו רק לחש בלי חזרה. ועיין לתשובות הרמב"ם[2]. אולם לפי האר"י, תפילת החזרה יש לה מעלה מיוחדת, ואין לבטלה אלא רק מאונס. ועיין בכה"ח (סי' קכ"ד ס"ק ב'[3]). לפיכך יראה כת"ר, אם יש סיבה של אונס אפשר להקל ולעשות חזרה מקוצרת. ואם לדידי ציית, ינהגו ככל הספרדים שבעולם, שמקפידים לעשות חזרה בכל התפילות, חול, יו"ט ושבת.
הכלל הוא שהקהל חייב לשמוע מה שכת"ר יפסוק וינהיגם.יה"ר שימשיך כת"ר להנהיג את עדתו על מבועי התורה והיראה, אכי"ר.
מקורות:
[1] ראה שו"ע (או"ח סי' קכ"ד סעי' א'), וז"ל: "אחר שסיימו הצבור תפלתן, יחזור ש"צ התפלה, שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר, ויוצא בו; וצריך אותו שיוצא בתפלת ש"צ לכוין לכל מה שאומר ש"צ מראש ועד סוף; ואינו מפסיק; ואינו משיח; ופוסע ג' פסיעות לאחריו, כאדם שמתפלל לעצמו".
[2] כתב בתשובות הרמב"ם (סי' רכ"א, מהדורת בלאו): "מאחר שתקנו החכמים ז"ל, שירד שליח צבור לפני התיבה להוציא מי שאינו בקי, ועל דעת ר"ג להוציא אפילו בקי שלא התפלל בינו לבין עצמו, לא תהיה תפלת שליח צבור ברכה לבטלה בשום פנים בסיבת עיקר ההתקנה, אף על פי שאין בזה הקהל מי שלא יצא, כמו שהם תקנו הקדוש בבית הכנסת והיה עיקר זה (הדבר) מפני האורחין, ונתחייב בכל בתי כנסיות, אפילו אין שם אורחין וכמו שתקנו חזרת תפלת מעריב בליל שבת בעבור המתאחרין, כדי שישיגו התפלה, ונתחייב זה תמיד, אפילו אין שם מי שלא היה שם בתחלה. וכן כל מה שתקנו בסיבת (דבר) כזה, אין עניינו, עד שתהיה שם הסיבה לעשותו, אשר בעבורה נתקן, אלא עניינו, שיעשה זאת בכל אופן, שמא תהיה שם הסיבה המחייבת לעשותו. וצריך להבין זה הענין לפי שלולא זה, היו החכמים ז"ל נותנים דבריהם לשיעורין והיו צריכים לבדוק כל אדם בבית הכנסת ולדעת מצבו, ואז יחזור שליח צבור על התפלה או לא יחזור, ולא כך עניין התקנות והגזרות. וכתב משה".
[3] וז"ל: "וידוע שכל דברי רז"ל, אף על פי שיש בהם סודות נפלאים, אין מגלין אותם ומלבישים אותם בדברי הפשט. אבל בימי רבינו האר"י ז"ל ניתנה רשות לגלות, וגילה הסוד של החזרה שמעלתה יותר גדולה מן הלחש ושניהם חובה, כמבואר בשער הכוונות דרוש א' דחזרת העמידה, ובפרי עץ חיים שער חזרת העמידה פרק א' ופרק ב', יעו"ש. ולכן האר"י ז"ל בחזרת הש"ץ היה עוצם עיניו ושומע ומתכוין לדברי הש"ץ, כמ"ש בשער הכוונות דף ד' ע"א, ופרי עץ חיים שער הקרבנות פרק ב', וכן כתב במשנת חסידים בדרוש שארית האצילות אות א', ולכן אין לבטל החזרה בשום פעם שחרית מוסף ומנחה אלא דוקא במקום דאיכא אונס, וכן כתב בן איש חי שם אות ב', יעו"ש".
וראה ברמ"א (סי' רפ"ו סעי' ב') על תפילת מוסף: "ואח"כ חוזר הש"צ התפלה כמו בשאר תפלות (ב"י בשם שבולי לקט)". ובכה"ח שם (ס"ק י"ג): "וכן הוא לפי סודם של דברים שצריך לחזור השליח ציבור תפלת מוסף כמו שאר התפילות, ומעלתה יותר גדולה מן הלחש, כמבואר בשער הכוונות דף ע"ד ע"א, יעו"ש".
