שאלה:
יש הנוהגים בשבת ליטול ידיים, לקדש על היין ולטעום ממנו, ולאחר מכן לברך "המוציא" ולאכול מן הפת – האם אין בקידוש מעין הפסק?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
יש קהילות שנהגו בשבת כדעת הרמ"א, שנוטלים ידיים לפני הקידוש, מקדשים וטועמים מהיין, ואחר כך מברכים המוציא. וכיון ש"עסוקים הם באותו ענין" אין הקידוש נחשב להפסק בין הנטילה להמוציא.
מי שנהג מנהג זה יכול להמשיך לנהוג כך.
מי שנהג כמנהג זה ורוצה היום לשנותו וליטול ידיים אחרי הקידוש – טוב יעשה[1].
מקורות:
[1] כתב הרמ"א (או"ח סי' רע"א סעי' י"ב): "וי"א דלכתחלה יש ליטול ידיו קודם הקידוש ולקדש על היין, וכן המנהג פשוט במדינות אלו ואין לשנות רק בליל פסח, כמו שיתבאר סי' תע"ג". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ס"א): "דס"ל דאין הקידוש מקרי הפסק כיון שהוא צורך סעודה, ולכך יקדש על היין וישתה הכוס ואח"כ יברך המוציא ויבצע הפת, וכיון דאינו הפסק ס"ל לרמ"א דטוב לנהוג כן לכתחלה משום דכשאין לו יין ומקדש על הפת, בע"כ צריך ליטול ידיו קודם הקידוש, וע"כ טוב לנהוג כן תמיד באופן אחד. ולמזוג את הכוס בחמין אחר הנטילה קודם המוציא – ודאי אין לעשות כן לכו"ע, כיון דצריך לדקדק יפה שימזוג כדרכו שלא יחסר ושלא יותיר, הוי היסח הדעת". ועוד כתב שם (ס"ק ס"ב): "וכמה אחרונים כתבו דטפי עדיף לכתחלה לקדש על היין קודם נט"י וכדעת המחבר דבזה יוצא מדינא לכל הדעות, ובכמה מקומות נהגו כדבריהם. מיהו אם כבר נטל ידיו קודם קידוש, בזה יש לעשות כהרמ"א דאעפ"כ יקדש על יין". וציין בשער הציון שם (ס"ק ס"ב): "הגר"א בביאורו, וכן כתב המאמר מרדכי דהעיקר כדעת השולחן ערוך [ולדידהו, אפילו בדיעבד אם כבר נטל ידיו – צריך לקדש על הפת]. וכן מצדד גם כן הט"ז בעיקר הענין בתחלת דבריו [ולזה רמז הגר"א במה שכתב, וכן דעת הט"ז], אלא שלבסוף משמע מדברי הט"ז דמדינא מי שנוהג כדעת המחבר – שפיר עביד. ומכל מקום בדיעבד אם כבר נטל ידיו, יש לסמוך על הרמ"א דיוכל לקדש על היין, וכן הכריע גם כן החיי אדם דלכתחלה יקדש על היין קודם נטילה, ובדיעבד שנטל ידיו – יוכל לקדש על היין". וכתב כה"ח (סי' רע"א ס"ק ע"ט): "אמנם הט"ז ס"ק י"ד כתב דאף על פי שכתב ואין לשנות, מכל מקום מי שחרד לדבר ורוצה לעשות כדיעה ראשונה וליטול ידיו אחר הקידוש, אין לומר עליו כל המשנה ידו על התחתונה ח"ו, אלא יכול לומר אעשה כדברי הכל ושפיר עבד, יעו"ש. וכן כתב הב"ח דלכתחלה יקדש תחלה ואחר כך יטול ידיו, אלא דאם שכח ונטל ידיו ובירך על נטילת ידים – יקדש על היין ואין צריך לחזור וליטול ידיו, יעו"ש. וכן כתב חיי אדם כלל ו' אות י"ב. וכן כתבנו לעיל אות ע"ו דלפי סודם של דברים צריך לקדש קודם על נטילת ידים, יעו"ש. ומיהו מה שכתב שם הב"ח דבני ביתו לא ישנו כלל ויטלו ידיהם קודם קידוש, לפי סודם של דברים אין חילוק וגם הנשים יטלו אחר כך".