שאלה:
בשולחן ערוך אורח חיים סימן רס"ח סעיף י' נאמר, כי בבית חתנים ובבית אבלים אין אומרים את ברכת "מעין שבע", כי שם לא שייך הטעם של המאחרים לבוא שיהיו ניזוקים. המשנה ברורה שם ס"ק כ"ד כותב: "…. וכל שכן אותם המתפללים לפרקים במניין בבית". מהי הסיבה לכך ששם לא שייך טעם זה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
בענין ברכת "מעין שבע", אנו נוהגים בזה כדעת חכמי הקבלה, שאומרים אותה בכל מקום. טעמו של השו"ע שהזכרת הוא, שבמקום שלא שכיחא לא גזרו. לכן, בבית חתנים או אבלים או במקום שמתפללים בו לפרקים כמ"ש המשנ"ב, לאגזרו. ועיין בכה"ח (סי' רס"ח ס"ק נ')[1].
מקורות:
[1]בגמ' (שבת כ"ד ע"ב) נאמר ששליח ציבור יורד לפני התיבה בערבית של שבת, ואומר רש"י (שם ד"ה "ש"צ"): "היורד ערבית – המתפלל ברכת מעין שבע, קונה שמים וארץ, מגן אבות בדברו". ובגמרא (שם) נאמר שאפילו בשבת לא צריך, ורבנן הוא דתיקוני משום סכנה. והסביר שם רש"י שבימי החול התפללו בשדה כיון שהתאחרו "אבל לילי שבת באים לבית הכנסת, וחששו שיש שאין ממהרים לבוא ושוהין לאחר תפילה, לכך האריכו תפילת ציבור". ועל כן פסק מרן (סי' רס"ח סעי' ח'): "ואומר שליח ציבור ברכה אחת מעין שבע". והטור (שם) כתב: אף על פי שחז"ל תקנו אותה בגלל סכנה (כמבואר שם ברש"י (ד"ה "משום"- סכנת מזיקין), גם בימינו שאין סכנה אומרים את ברכת "מעין שבע". עיין כה"ח (שם ס"ק נ') בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' י').
והנה, מרן הבית יוסף כתב בשם הגאון מהרי"א והריב"ש שאין לומר את ברכת "מעין שבע" בבית חתנים ואבלים, כיון שאין אנשים מאחרים למקומות אלו, והברכה הרי נתקנה בשביל המאחרים. וכן פסק מרן בשולחנו הטהור (סי' רס"ח סעי' י'): "אין אומרים ברכה מעין שבע בבית חתנים ואבלים, דליכא טעמא דמאחרין לבוא שיהיו ניזוקין". וכך העלה שם הט"ז (שם ס"ק ז').
והמשנ"ב (שם ס"ק כ"ה) הביא את דברי המגן אברהם בשם הרדב"ז שבמקום שנוהגים לומר – אין למחות בידם, אך "הפרי מגדים מפקפק בזה, דהוי ספק ברכה לבטלה". וכן מצוי בתקופה של שעון קיץ, שרבים נוהגים לעשות מנין בביתם או בחדר הכניסה לבנין להתפלל שם מנחה וקבלת שבת ותפילת ערבית של שבת מוקדם, כדי שיוכלו לשבת יחד עם הילדים בדברי תורה ובזמירות על השולחן, וכתב השכנה"ג (שם הגב"י אות ט') שכל שהתפללו במקום שאינו בהכנ"ס קבוע בס"ת – אין לאומרה.
אולם כתב הרב מזבח אדמה, שאף שמתחילה כך סבר, אחר כך הוא שמע שבירושלים נוהגים לאומרה גם בזמן שמתפללים לא בבית כנסת ולא במקום שיש שם ספר תורה. והוסיף שם: "הטעם הוא, שכל מקום שמתפללים בעשרה ובפרט בירושלים היא יוצאת מן הכלל, מכיון שירושלים נקראת: 'בית שיש בו מלא ספרים'. ומעלת ירושלים קדושתה וחשיבותה…", אז אין צורך בבית הכנסת ולא צריך ספר תורה. וכך משמע מהרב טיקוצ'ינסקי בספרו "מנהגי ארץ ישראל".
ולפי זה רק בירושלים שמעלתה וחשיבותה גדולה, וכמו שכותב הגר"ח פלאג'י (ארצות החיים שער ב' מ"ב) שירושלים יש לה חשיבות מיוחדת כמו ספר תורה, אבל אלה שמתפללים מחוץ לירושלים ובכל ארץ ישראל ובפרט בחוץ לארץ, בנידון דידן – לא יאמרו ברכת "מעין שבע". אף על פי כן, כתב ג"ע ותפארתנו הבא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' י') זיע"א, וז"ל: "ברכה מעין שבע אין עיקר טעם שלה הוא מ"ש רז"ל שנתקנה בשביל המתאחרין בבית הכנסת שבשדה, אלא באמת יש בה צורך גדול על פי הסוד והוא במקום החזרה, לכן גם אם מתפללים ציבור בבית חתנים ואבלים וכיוצא, שאין שם ספר תורה – חייבין לומר מעין שבע, וכן פשט המנהג בירושלים לאומרה בכל מקום שמתפללים בעשרה אע"פ שאין שם ס"ת. וזה המנהג נתפשט מזמן רבינו הרש"ש ז"ל וכמ"ש בספר פרי האדמה, וכן הנהגתי פה עירנו יע"א בעזה"י".
וראה בכה"ח (סי' רס"ח ס"ק ל"ח) שהסביר זאת: "אבל כבר כתבנו לעיל או' ג' דכל דברי רז"ל שבגמ' הם מסודרים ע"פ הסוד, וגם האר"י ז"ל בשער הכוונות נתן טעם בסוד לברכה מעין ז', ושצריך לאומרה אחר תפילת ערבית של שבת כמו שאומרים חזרה אחר תפלת שחרית ומנחה יעו"ש. וא"כ לפ"ז לא יש חילוק בין בית חתנים ובין בית אבלים ובין בית שאינו בהכ"נ קבוע ואין בו ס"ת, אלא כל שיש עשרה מתפללין ביחד, בכל מקום שיהיה – צריך לומר אותה. וכ"כ בסידור חס"ל למהר"א טובייאנה דק"ג ע"א, דלפי סודן של דברים אין למנוע מלאומרה בכ"מ שמתפללין, יעו"ש. וכ"כ הש"ץ דקצ"ח ע"ב, בן א"ח פ' וארא או' י'. וכבר כתבנו כמה פעמים דכנגד דברי האר"י ז"ל שנותן טעם בסוד לא חיישינן לספק ברכות", וכן הביא (שם ס"ק נ') בשם סידור חס"ל והשלמי ציבור והבא"ח (שם): "כל שיש עשרה מתפללין ביחד, בכל מקום שיהיה – צריך לומר אותה".
ביחס לטענה שאין לומר את הברכה משום ספק ברכות להקל, כתב שם (ס"ק נ'): "וכבר כתבנו כמה פעמים דכנגד דברי האר"י ז"ל שנותן טעם בסוד לא חיישינן לספק ברכות". למעשה – בירושלים כמעט כולם נוהגים ברכת "מעין שבע" בכל מקום שיש בו מנין, ויש חלק מאנשי ירושלים שלא אומרים. ומ"מ לפוסקים כדעת האר"י, בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ – אומרים אותה בכל מקום שיש שם מנין, ואחרים פוסקים שרק אם יש ספר תורה או בבית כנסת קבוע.
על כן בני קהילות הספרדים והנוהגים כדעת המקובלים – אומרים "מעין שבע" בכל מקום שיש מנין גם אם מתפללים בשדה או בבית חתנים וכיוצא בזה. וגם קהילות הספרדים שנהגו בחו"ל שלא לאמר את "מעין שבע" בבית חתנים – צריכים לומר, וכפי שהבא"ח שינה בזאת את מנהג עירו, ואין לחוש לברכה לבטלה, ואדרבה מי שמבטל את ברכת "מעין שבע" הריהו כמבטל שבע ברכות. ובפרט שגם לפי הפשט אם בליל שבת טעה והתפלל של חול שחייב לחזור – כותב השו"ע (שם סעי' י"ג) שישמע אותה ויצא ידי חובה.