שאלה:
אני בחור חוזר בתשובה מזה שנתיים, כעת אני גר בבית הורי. מטבע הדברים,אני נתקל בבעיות מסוימות בקשר לשמירת המצוות, לכן חפצתי לשאול את כבוד תורתו מספר שאלות:
א. בזמן הקידוש בליל שבת הורי מנמיכים את הקול הנשמע מהטלוויזיה, ומגבירים אותו שוב בסיום ה"קידוש". צפייתם בטלוויזיה מפריעה לי לשיר זמירות שבת או ללמוד, לכן אני נכנס לחדרי מיד לאחר הקידוש. האם עלי לקדש בחדרי או להתארח בשבתות אצל משפחה שומרת מצוות?
ב. בדירת הורי ישנו כלב, האם מותר לי לברך או לקדש בסביבתו?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
א. עליך להשתדל לא לצער את הוריך, למרות שהם אינם נזהרים ומצערים אותך[1]. לגבי שבתות, אם תוכל תשתדל להיות פחות בבית הוריך.
ב. אין שום איסור לברך או לקדש אם יש כלב בדירה, וזאת בתנאי שהמקום נקי ואינו מטונף[2].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (יו"ד סי' ר"מ סעי' י"ח): "אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתירא ממנו. הגה: וי"א דאינו מחוייב לכבד אביו רשע, אא"כ עשה תשובה" וכתב הש"ך שם (ס"ק כ') על דברי הרמ"א: "מיהו אף על פי שאינו מחויב לכבדו – אסור לצערו כדלקמן סימן רמ"א ס"ד ה'". ושם כתב השו"ע (סי' רמ"א סעי' ד'): "היו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עבירה, אפילו נגמר דינם להריגה ויוצאים ליהרג – אסור לו להכותם ולקללם. ואם הכה אותם או קללם – פטור. ואם עשו תשובה – ה"ז חייב ונהרג עליהם אף על פי שיוצאין ליהרג". ועוד שם (סעיף ה'): "עבר אביו או אמו עבירה שלוקים עליה, והיה הבן שליח לדיינים – לא יכה אותם. וכן אם נתחייבו נידוי – לא יהא שליח לנדותם. ולא ירדוף ולא יכה אותם בשליחות בית דין, אף על פי שראויים לכך ולא עשו תשובה".
[2] כתב השו"ע (סימן ע"ט סעי' ד'): "צואת כלב וחזיר, אם נתן בהם עורות, מרחיקים מהם כמו מצואת אדם. ואם לאו, דינם כדין צואת שאר בהמה חיה ועוף שאין צריך להרחיק מהם אם אין בהם ריח רע, ואם יש בהם ריח רע דינם כצואת אדם".
וכתב המשנ"ב שם (ס"ק כ"ד): "כצואת אדם – רוצה לומר ובעינן הרחקה ד' אמות ממקום שכלה הריח מלאחריו ומלפניו כמלא עיניו. ואפשר אפילו אם פסק הריח אח"כ, מ"מ כבר חלה עלייהו שם צואה ואסור כמו בצואת אדם. והמג"א חולק על כל זה ופסק דסתם צואת בהמה חיה ועוף, לבד מאלו הידועים שריחן רע מאוד וכדלקמן, אפילו אם יש בהם ריח רע בעת היציאה אין הריח הרע חזק כ"כ ודרכו לפסוק, ע"כ אין דינם כצואה, וא"צ להרחיק אלא עד מקום שיכלה הריח, וכן פסק בספר מגן גבורים. ובדרך החיים סובר דהוא ספיקא דדינא, ע"כ בק"ש אם קרא בתוך ד' אמות חוזר וקורא ובתפלה – יחזור ויתפלל, ויתנה אם יצא שתהא לנדבה, עי"ש. ול"נ דאין להחמיר כלל לענין תפלה, דהרבה אחרונים סוברים כהמ"א".
וכתב כה"ח שם (ס"ק כ"ח): "משמע שצריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח, וכן פירשו מרן ז"ל בבית יוסף והב"ח דברי הטור. מיהו מהרל"ח ז"ל חלק על מרן ז"ל ופירש דברי הטור דאין צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח רק עד מקום שיכלה הריח, יעו"ש, והביאו חידושי הגהות בבית יוסף אות א', וכן כתב המגן אברהם ס"ק י"ג, והביאו אליה רבה שם, וכן כתב רבינו זלמן אות ח', חסד לאלפים אות ד'. אמנם מדברי הלחם חמודות פרק מי שמתו אות קמ"ב והפרישה אות ט' שהביאו דברי מרן ז"ל ולא חלקו עליו משמע שמסכימים לדבריו, וכן כתב העולת תמיד אות ח', סולת בלולה במקור חכמה אות א'. וכן המאמר מרדכי אות ו' הקשה על דברי המגן אברהם, וכתב דדברי מרן ז"ל ברורים ונכונים ומוכרחים ומינה לא תזוז, יעו"ש. ומה שכתב הבאר היטב ס"ק י"א לא דק, דהא לדעת השלחן ערוך צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח אלא רק המגן אברהם הוא דפליג כנזכר, וכן כתב המאמר מרדכי שם". ועוד כתב שם (ס"ק ל"ג): "וההולך בדרך וכו' אם אין הריח בא לו וכו'. משמע אפילו יש להם ריח כל שאין הריח בא לו – שרי. והא דבסעיף ד' כתב דאם יש בהם ריח רע דינם כצואת אדם, ומשמע דצריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח כמו שכתבנו לעיל אות כ"ח, יש לומר דשאני צואת כלב וחזיר, דכשיש בהם ריח יהיה חזק על כן החמירו בו כצואת אדם, לא כן צואת שאר הבהמות שאין בהם ריח כי אם בשעת היציאה, כמו שכתבנו לעיל אות כ"ט, לא החמירו להצריך ד' אמות ממקום שכלה הריח. ועיין מאמר מרדכי אות ו'". וע"ע לעיל פרק ה' שאלה כ"ט, ולעיל פרק י"ד שאלה כ"ב.