שאלה:
האם יש חשש יוהרא באברך המניח על שולחנו בשבת י"ב לחמים, כשמתארח אצלו אברך שאינו עושה כן?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מי שנוהג להניח על שולחנו בשבת י"ב לחמים, לא ישנה ממנהגו גם כשמתארחים אצלו כאלה שאינם נוהגים כך[1].
מקורות:
[1] כתב הבא"ח (פרשת וירא ש"ש סעי' ט"ו): "מיהו לפ"ד רבינו האר"י ז"ל צריך לסדר בשלחן י"ב ככרות בכל סעודה משלש סעודות כזה ובארבע ככרות האמצעים יכוין שהם כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה ב"ה, ושתים העליונות הם כנגד אות יו"ד ואות וא"ו שהם אותיות הזכרים, ושתים שתחתיהם הם כנגד שני ההי"ן שהם אותיות הנקבות, ה"א ראשונה תחת אות יו"ד שבצד ימין, וה"א אחרונה תחת אות וא"ו שבצד שמאל. וכשתברך ברכת המוציא, תקח ב' ככרות העליונות שהם כנגד אותיות יו"ד וא"ו, ותחברם יחד דבוקים אחור באחור, ובזה נעשים ככר אחד שיש לו שני פנים משני צדדיו, שיהיה בזה כדמיון לחם הפנים שבמקדש, ותאחזם בין שתי ידיך, שתהיה ימינך על פני ככר היו"ד, ושמאלך על פני ככר הוא"ו. ובעוד שתי ככרות אלו בידיך, צריך שיהיו מונחים בידיך כנגד ב' ככרות התחתונים שהם כנגד שתי ההי"ן, כדי שישפיעו הזכרים בנקבות, ותברך אז ברכת המוציא בעודם בין ידיך. ואחר שתגמור הברכה תבצע מלחם הימני, שהוא כנגד אות יו"ד שיעור כזית, ותטבלנו שלשה פעמים במלח ותאכלנו, ותכוין לשם מצות סעודת שבת, וגם תכוין דכזית זה הוא כנגד אות יו"ד דשם הוי"ה. ואחר שתאכל ותטעום מכזית זה, אז תיכף תבצע עוד מככר הנז' שיעור כביצה ותתן לאשתך, ותכוין כי זה הוא כנגד אות יו"ד של שם אדנ"י, ותכוין אז לשם השילוב של הוי"ה אדנ"י שהוא שם יאהדונה"י, והוא הדבר אשר יסד רבינו האר"י ז"ל בפיוט שלו למבצע על ריפתא כזיתא וכביעתא, תרין יודי"ן נקטא סתימין ופרישין. אח"כ תבצע לשאר המסובין. ותזהר בעת שתבצע את כזית שלך וכביצה של אשתך, שלא תשמיט ככר השני שהוא כנגד אות וא"ו מידך, אלא תבצע בעודו מחובר בידיך עם אותו ככר שאתה בוצע ממנו, וסדר זה תעשהו בשלש סעודות. ואם לא נמצא לך י"ב ככרות תסדר ארבע ככרות, אך ודאי מצוה רבה להשתדל לסדר י"ב ככרות כפי שהציור שרשמנו לעיל. וסדר זה הוא המיוסד ע"פ דברי רבינו האר"י הקדוש זלה"ה כנז' בשער הכונות".
כתוב ביסוד תשובה לרבינו יונה: "ואל יניח משום ענין לא מפני עצלות ולא מפני בושה, כגון אם רגיל לאכול ג' סעודות שבת למצוה ונתארח אצל בני אדם שאינם מחזיקים באותה מצוה, אל יניח המצוה מפני הבושה" וכו'. וכל שכן כשמדובר במארח עצמו, שלא ימנע ממצוה מפני אורחיו. וראה במאמר מרדכי שבת (ח"א פרק כ' סעי' ס'-ס"א ס"ג, ובהערות שם).
