שאלה
אם שכחו לתייג אותיות דל"ת ואות יו"ד באותיות שד"י שנמצאים בגב המזוזה האם זה מעכב?
תשובה
לכתחילה יש לתייג את השם ש-ד-י שנכתב מאחורי המזוזה שכח ולא תייגה או שלא כתבה אינו פוגם במזוזה, אמנם שם כוז"ו לא מתייגין.
צורת התיוג – כמו בשאר האותיות כלומר על השי"ן' שלושה תגין על ד' וי', הנוהגים לתייג ע"פ קבלה תג על כל האות.
למנהג התימנים – יש לתייג שלושה תגין על כל אות
מקורות
איתא בזוהר פרשת ואתחנן דף רסו ע"א "ותא חזי בשעתא דאינון זינין בישין קריבין לפתחא דבר נש זקפן רישא ומסתכלן בשמא קדישא דאתחזי לבר דאיהו שדי דמתעטר בעטרוי שמא דא שליט על כלהו מניה דחלין וערקין ולא קרבין לפתחא דבר נש, א"ל רבי יצחק אי הכי ירשום בר נש שמא דא בפתחא דביתא ולא יתיר אמאי כל פרשתא, אמר ליה שפיר הוא דהא שמא דא לא אתעטר אלא באינון אתוון כלהו רשימין ברשימא דמלכא וכד אכתב כל פרשתא כדין שמא דא מתעטר בעטרוי ונפיק מלכא בכל חילוי כלהו רשימין ברשימא דמלכא כדין דחלין מניה וערקין מקמיה, ת"ח והיה שמא קדישא מתתא לעילא ועל דא שרי אתרשים מלבר לקבלי שמא דא והי"ה מלגו שד"י מלבר למהוי נטיר ב"נ מכל סטרין מלגאו ומלבר, א"ר אבא כמה חיילין קדישין זמינין בההיא שעתא דאנח ב"נ מזוזה לתרעיה כלהו מכרזי ואמרי (תהלים קיח) זה השער ליי' וגו', זכאה חולקהון דישראל כדין אשתמודען ישראל דאינון בני מלכא קדישא דהא כלהו אתרשימו מניה, אתרשימו בגופייהו ברשימא קדישא אתרשימו בלבושייהו בעטופייהו דמצוה, אתרשימו ברישייהו בבתי דתפילי בשמא דמאריהון, אתרשימו בידייהו ברצועי דקדושא אתרשימו במסאנייהו במסאנא דמצוה, אתרשימו לבר בזריעה בחצדא, אתרשימו בבתיהון במזוזה דפתחא בכלא רשימין דאינון בני מלכא עלאה זכאה חולקהון".
וכתב הרמב"ם הלכות ומזוזה פרק ה ה"ד "מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שדי ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ".
וכן כתב הטור בשם הרא"ש ביו"ד סי' רפ"ח "וכתב א"א ז"ל נהגו לכתוב שדי מבחוץ על הריוח שבין פרשה לפרשה וכן נוהגים באשכנז וכו' ע"כ וכ"כ הרמב"ם".
כתב הב"י "וענין כתיבת שד"י מבחוץ מפורש בספר הזוהר פרשת ואתחנן (ח"ג רסו.). אבל מה שכתב שנהגו לכתבו על הריוח שבין פרשה לפרשה גם הרמב"ם (מזוזה פ"ה ה"ד) כתב כן ולא מצאתי לו רמז בשום מקום ובספר הזוהר פרשה הנזכר מבואר שצריך לכתבו כנגד תיבת והיה שכתוב שם כלשון הזה תא חזי והיה שמא קדישא מתתא לעילא ועל דא שד"י אתרשים מלבר לקבל שמא דא והי"ה מלגיו שד"י מלבר למהוי נטיר בר נש מכל סטרין מלבר ומלגיו עכ"ל וכן ראוי להנהיג".
וכתב השו"ע בסעיף טו "אסור להוסיף בה מאומה, אלא שמבחוץ כותבין: שדי, כנגד תיבת והיה (דברים יא, יג) שבפנים. הגה: וי"א נגד הריוח שבין הפרשיות (טור בשם הרא"ש ומרדכי ה"ק ורמב"ם והגה"מ בשם סה"ת), וכן נוהגין, ומניחים נקב בקנה נגד שם שדי, שיהא נראה מבחוץ".
וכתב בקול יעקב ס"ק ל"א "כן צריך לעשות נקב בגליון, כדי לגול היקף כנגד שדי. פרישה (שם) בשם הגהות מיימוניות [הלכות מזוזה פרק ה אות א]. ועיין לעיל אות ג'", ששם ביאר שצריך להניח דף חלק כדי לגול וע"כ יעשו כמו חלון שיראה שם השם, ואם לא הניחו לא מעכב.
וביאר הקול יעקב בס"ק כ"ח למה כותבים שם זה "מה שנהגו לכתוב זה השם יותר משאר שמות, מפני ששם זה נוטריקון ש'ומר ד'ירת י'שראל. דרכי משה (אות ג'), פרישה (אות ט"ז), בשם הכל בו [סימן צ]. והרב יפה ללב (<חלק ג> אות א') כתב בשם (זקנו) CC[אביו]DD נפש כל חי [מערכת ש אות כט], כי הוא נוטריקון ש'עת ד'ין י'שמור, עי"ש. ועיין שלחן גבוה (אות כ"ה). ועוד עיין זוהר פרשת ואתחנן (דף רס"ו ע"א)".
ב
ולגבי אם טעה במקום כתיבתו כתב בס"ק כ"ט "ואם טעה וכתב שם שדי על הריוח אשר סוף פרשת שמע, אז יניח שם הזה ויכתוב שם שדי אחר על הריוח שקודם פרשת והיה אם שמוע. אמרי שפר (כלל כ"א אות ב'). ולדידן דקיימא לן כסברת מרן בשם הזוהר [שם] דכותבין שם שדי כנגד תיבת 'והיה' שבפנים, אם טעה וכתב במקום אחר אז גם כן יניח שם הזה ויכתוב שם שדי אחר כנגד תיבת 'והיה' שבפנים. ועיין שלחן גבוה (אות כ"ה)".
ואם שכח ולא כתב בכלל את השם כתב בקול יעקב בס"ק ל' "ואם שכח לכתוב שם הנ"ל על המזוזה וקבעה בדלת, יצא ידי מצות מזוזה. אמרי שפר (שם). ועיין דרכי משה (שם)".
ג
ראה מנחות (כט:) "אמר רבא שבעה אותיות צריכות שלשה זיונין ואלו הן שעטנ"ז ג"ץ", ופסקו מרן בשו"ע (סי' ל"ו סע' ג') "צריך לתייג שעטנ"ז ג"ץ, והסופרים נהגו לתייג אותיות אחרות, ואם לא תייג אפילו שעטנ"ז ג"ץ, לא פסל".
וכתב בקול יעקב ס"ק י"ד בטעם התיוג " כתב בספר אגרת הטיול [חלק הסוד אות ש]: שעטנ"ז הוא אותיות שט"ן ע"ז, והם שני מקטריגים גדולים. וזהו גם כן סוד [התגין] של שעטנ"ז ג"ץ, כי ג"ץ גם כן שם של מקטרג אחד, והתגין שעליהם הם כמו חרב וחנית להנצל מהם. באר היטב (ס"ק ד'), אמרי שפר (שם אות ה')".
ואיתא בזוהר תיקונים ח"ב דף צו ע"ב "ואתמר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם אלין תגין דספר תורה דאינון בד"ק חי"ה שעטנ"ז ג"ץ". וראה בעץ חיים (שער הנקודים פ"ו) וז"ל "ואמנם באותיות בד"ק חי"ה צריכה תג א' על כל א' מהם". ובנהר שלום (דף ל"ג ע"ב) כתב: "בענין התגין חלילה להוסיף על ג' בשעטנ"ז ג"ץ ואחד בבד"ק חי"ה. ואין עוד מלבדם, וכל המוסיף גורע ומגרעות חס ושלום". כתב הקול יעקב ס"ק ט"ז* "עיין בית יוסף [עמוד קעה ד"ה ואלו הן, ואילך]. ועיין בספר אמת ושלום להרש"ש (שאלות מחכמי תונס שאלה ע דף כ"ט ע"א בדפוס שאלוניקי תקס"ו, דף לא ע"ד בדפוסים המצויים>) שנשאל בענין התגין הנוספות בפרשיות של תפילין ומזוזות המובאים בספר מצת שמורים [דף לא ע"ד ואילך, בדפוס ויניציאה ת"ך] משם כתבי האר"י, ובספר משנת חסידים [תיקון תפילין פרק ד אות ב ואילך], והשיב (בדף ס' ע"ב בדפוס שאלוניקי תקס"ו, דף לג ע"ג בדפוסים המצויים ד"ה ובמלות) וז"ל: חלילה להוסיף על שלשה בשטענ"ז ג"ץ, ואחד בבד"ק חי"ה, ואין עוד מלבדם, וכל המוסיף גורע ומגרעות נתן ח"ו, עכ"ל. ואף על גב דהרב תורת חכם (בדף קמ"ג ע"ב ד"ה עוד שאלו) כתב דאין לזוז מדברי הרב מצת שמורים, עי"ש, מכל מקום שב ואל תעשה עדיף ואין לזוז ממה שכתב הרש"ש. וכן הסכים הגאון הרה"ג מוהר"ר רי"ח טוב נר"ו ז"ל", וראה בס"ק ט"ז.
וכתב מהרי"ץ, בפירושו עץ חיים (תכלאל ח"א קביעת מזוזה): וכתב בספר באר מים חיים לעשות לשד"י שלושה תגין בכל אות עולים תשעה ע"פ הסוד והיא שמירה נפלאה, ע"ש.
וכתב מרן הרב "בשמות האחוריים במזוזה יש לתייג שם ש-ד-י, אך את שם כוזו לא מתייגים. אמנם, גם מזוזה ששמות האחוריים שבה אינם מתוייגים כלל – מהודרת". כלומר כמו תיוג הרגיל ל האות שזה ב-ש שלושה ב-ד' אחד ו-י' אחד. והטעם כיון שאותיות האלו הם מקטרגים הגדולים כמבואר בקול יעקב בשם הרב אגרת הטיול.
העולה
לכתחילה יש לתייג את השם ש-ד-י שנכתב מאחורי המזוזה שכח ולא תייגה או שלא כתבה אינו פוגם במזוזה, אמנם שם כוז"ו לא מתייגין.
צורת התיוג – כמו בשאר האותיות כלומר על השי"ן' שלושה תגין על ד' וי', הנוהגים לתייג ע"פ קבלה תג על כל האות.
למנהג התמינים – יש לתייג שלושה תגין על כל אות.