שאלה
האם כלה יכולה לטבול במקווה ביום השביעי לא בלילה?
תשובה
כלה – בשעת הדחק יכולה לטבול ביום ז' ביום, ובלבד שלא מתייחדת עם החתן (חדר יחוד) עד הלילה.
מקורות
כתב הטור יו"ד סי' קצ"ז "אבל זבה דבר תורה טובלת ביום ז' מיד אחר הנץ החמה אבל חכמים אסרוה לטבול ביום ז' גזירה שמא יבא עליה אחר טבילתה ותראה ותסתור מנינה ונמצא שבעל זבה הלכך האידנא אף על גב דנשי דידן ספק זבות נינהו וראויות לטבול ביום ז' אפילו הכי אסורות לטבול ביום ז' כדפי' משום גזירה ולא עוד אלא אפילו רוצה להמתין עד יום שמיני או יום ט' לטבול אינה יכולה משום סרך בתה פי' שסבורה שאמה טבלה ביום ז' ותעשה כן גם היא ור"ת היה אומר שאין צריך להחמיר כל כך ולהמתין עד שתחשך ביום ח' רק שתטבול סמוך לחשכה ותבא לביתה משתחשך דתו ליכא סרך בתה ורשב"ם היה אומר שצריכה להמתין עד שתחשך דאע"פ שאינה באה לביתה אלא משתחשך אכתי איכא סרך בתה כי היא תשער מהליכה מבית הטבילה לביתה ונמצא שטבלה ביום".
וכתב הב"י "ומ"ש אבל חכמים אסרוה לטבול ביום שביעי גזירה שמא יבוא עליה אחר טבילתה ותראה ותסתור וכו' בפרק תינוקת (שם) אמר להו רב פפא לרבא ואביי מכדי האידנא כולהו נשי ספק זבות שוינהו רבנן ליטבלינהו ביממא דשביעי משום דרבי שמעון דתניא רבי שמעון אומר אחר תטהר אחר מעשה תטהר פירוש כיון שספרה מקצת יום שביעי תטהר ע"י טבילה אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבוא לידי ספק: וכתב הרשב"א (תוה"א ב"ז ש"ז ל:) מאימתי זמן טבילה כל הנשים עכשיו כזבות הן ואימתי הזבה טובלת מיום שביעי של ספירה משתנץ החמה דכתיב וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר ומקצת היום ככולו ומותרת לבעלה מיד אלא שחכמים אסרו לעשות כן שמא לאחר שתשמש ביום שביעי תראה בו ביום ותסתור כל שבעה ונמצאת זבה למפרע בשעת תשמיש וכיון שאסורה לשמש אסורה לטבול שאם תחזיק עצמה בטהורה שמא תשמש ואסור לעשות כן כמו שביארנו ואף על פי שגזירה לגזירה היא זו החמירו עליה מפני כרת שבה ולא עוד אלא אף בשמיני לא תטבול ביום משום סרך יום שביעי אלא אם כן יש חשש סכנה או מניעה בטבילת הלילה כסכנת צינה או משום גנבים וכיוצא בו כדגרסינן בפרק תינוקת (שם) ויש מקילין לטבול אפילו ביום שביעי דרבי שמעון לא אמר אסור לעשות כן אלא לשמש אבל לטבול לא ועיקר בעיא דרב פפא לא על הטבילה היתה אלא על הביאה ומאי ליטבלן תשמיש ולישנא מעליא נקט כדאמרינן בעלמא (ברכות כד.) יום טבילה הוה ואינו נכון דרב יהודה ורבא דאתקינו ביממא דתמניא משום צינה ומשום אבולאי בתר חומרא דרבי זירא [הוו] ורב פפי דבעא מרבא לכאורה על מה דאתקין איהו בתמניא ומשום אבולאי הוא דבעי מיניה למה לי ועלה הוא דאהדר רבא דאסור לעשות [כן] דאלמא אף הטבילה עצמה אסורה לעשות ביום ואם עברה וטבלה ביום שביעי כתב הר"א ז"ל (בעה"נ שער הטבילה עמ' פט) בשם רב אחא משבחא (שאילתות אחרי סי' צו ד"ה שאילתא) דלא עלתה לה טבילה ואין מחוור דכולי האי לא נחמיר שעיקר גזירה [זו] דבר רחוק הוא ויש כמה ספיקות שמא זבה היתה ושמא תשמש מיד לאחר טבילה ושמא תראה [בו] ביום ותסתור ספירתה למפרע ומתוך חששות רחוקות לא נחמיר בדיעבד והר"א מן המתירין לטבול ביום השביעי ואפילו לכתחלה וכתב כי מדברי רב אחא אין ראיה שהוא דאורייתא קאמר ונראין דבריו לפי הלשון שכתב הגאון אלא שכבר אמרנו כי לטבול בשביעי ואפילו בשמיני לכתחלה אינו נראה אבל בדיעבד נראין הדברים ולדברי הכל בטובלת בשמיני בדיעבד עלתה לה טבילה דהא שרינן אפילו לכתחלה משום צינה עד כאן וכבר כתבתי בסימן קפ"ג (מ: ד"ה ומ"ש בזבה) שדעת כל הפוסקים שאסורה לטבול ביום שביעי לכתחלה ולא ראיתי חולק בדבר אלא הרז"ה וכבר דחה הרשב"א דבריו".
וכתב בדרכי משה ס"ק ה' "וכתב מהרי"ל ז"ל (הל' טבילה) הכלה בשעת חופתה יכולה לטבול ביום דהא אינה באה אצל החתן עד הלילה ודוקא בטבילה שקודם החופה אבל אם הטבילה אירע לאחר הנישואין דינה כשאר נשים עכ"ל".
ב
כתב השו"ע יו"ד סי' קצ"ז סעי' ג' "אסורה לטבול ביום ז'; ואפילו אם ממתנת מלטבול עד יום ח' או ט' אינה יכולה לטבול ביום משום סרך בתה. (פי' דבוק הבת וקורבתה לעשות כמעשה האם שתטבול ביום כמוה ולא תבחין שאמה לאחר שבעה טבלה ולא בשביעי עצמו). הגה: והכלות הטובלות קודם החופה יכולות לטבול ביום דהא לא באין אצל החתן עד הלילה, אבל אחר החופה דינן כשאר נשים (מהרי"ל)".
וכתב הש"ך יורה דעה סימן קצז ס"ק ט' "והכלות כו'. נראה דהיינו דוקא לדידן שהכלות אינן טובלות בז' וכמ"ש בסי' קצ"ו ס"ק כ' וכ"מ במהרי"ל שם דמיירי בכהאי גוונא אבל במקום שהכלות טובלות בז' או לדידן אם אירע לה טבילה בז' כגון שנתקלקלה בימי ספירתה דאז טובלת מיד לאחר ז' אינה יכולה לטבול ביום דהא ביום ז' (לאו משום סרך בתה לחוד) מיתסרי (אלא) משום שמא תראה ותסתור כל מה שלמפרע ונמצאת זבה למפרע כדאיתא בש"ס ופוסקים כנ"ל".
[וביאור הוא ע"פ מה שכתב בסי' קצ"ו ס"ק כ' "וגדולה מזו נוהגים שאפי' כלה אינה סופרת ז' נקיים עד יום ה' לראייתה אף על פי שעדיין לא בא החתן לעיר אף על פי שלפי דעתי אין להחמיר בזה כלל ולא נזכר בשום פוסק קדמון או אחרון מ"מ לא יהא אלא כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור כו' ומ"מ בשעת הדחק יש להתיר להכלה שמיד שתפסוק בטהרה תספור ז' נקיים דבהכי עדיף טפי ממה שנוהגין שנשאת כשהיא נדה שהרמב"ם פסק שלא תנשא כלל עד שתטהר ואף על גב דאנן לא מדקדקים בהכי וכמ"ש הרב בא"ע ס"ס ס"א מ"מ ודאי היכא דאפשר בטהרה טפי עדיף, כן נ"ל", ולכן זה נחשב כיום השמיני ראה במחצ"ש].
וכתב בתורת השלמים ס"ק ח' על הש"ך "ודבריו תמוהים לכאורה כיון דהטעם הוא שלא באין אצל החתן עד הלילה, א"כ אף אם תסתור למפרע אין חשש איסור, ואפשר לומר דכוונת הש"כ דמ"מ ביום הז' גזרינן דאולי תבא אצל החתן ביום משא"כ ביום ח' דהוא רק גזרה משום סרך בתה לא גזרינן כולי האי גזרה לגזרה וק"ל".
וכתב בסדרי טהרה ס"ק יא כל דברי התורת שלמים: "ודבריו נכונים ליישב דברי הש"ך, אבל באמת אשתמיטתיה להש"ך דברי הגהות שערי דורא [הלכות נדה אות ב] שכתב להדיא בשם מהרי"ל דכיון דהכלות אינן באות אצל החתן עד הלילה, ליכא למיחש לא לדרבי שמעון ולא לסרך בתה, עיין שם. אחר זה ראיתי בשו"ת עבודת הגרשוני סימן כ' שהרגיש בזה, וכתב שהש"ך שגה ברואה בזה, עכ"ל. ולפי זה אין חילוק, דלעולם הכלה יכולה לטבול ביום, ואין חילוק בין טבלה בשמיני או בשביעי. וכן כתב בשו"ת פנים מאירות חלק ב' סימן ד' להקל מסברא דנפשיה:
וכתב בפת"ש ס"ק י' "והכלות עבה"ט ומה שתמה על הש"ך עי' בדגמ"ר שהשיג ג"כ על הש"ך בזה וכתב דבשעת הדחק נראה להקל אף ביום ז' אבל באופן שלא יעמידו החופה עד צאת הכוכבים ממש אבל להעמיד החופה ביום ולסמוך על שאינם מיחדים אותם עד הלילה לא מהני בזה ע"ש. ועי' (בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ד') שחלק ג"כ על הש"ך [ועי' (בתשובת חתם סופר סי' קפ"ט) מ"ש בזה] אך קודם אור הבוקר בודאי אסור במקום שנהגו לטבול בז' אף אם הכלה לא הגיע זמנה לראות ע"ש. ועי' בתשו' חוט השני סי' פ"ב".
ומצינו שנשאל בזה גאון עוזינו בעל הבא"ח בספרו שו"ת רב פעלים ח"ד – יו"ד סימן י"ט הביא בתחילה דברי הרמ"א והש"ך הנ"ל וכתב "אך רבים המה האחרונים שנחלקו על הש"ך בזה והתירו להכלות לטבול גם ביום הז' מפני שאין באים לבית החתן עד הלילה שכן הוא ס' הר' אורח מישור והר' עבודת הגרשוני סי' כ' ופנים מאירות ח"ב סי' ד' וכן הסכים הר' חכמת אדם כלל כ"א אות י"ד וכן נוטה דעת הר' סדרי טהרה וכן נראה דעת הר' בית מאיר וכן נראה דעת הר' עצי לבונה ע"ש. אך הגאון חיד"א ז"ל הביא דברי הש"ך ודברי הרב פנים מאירות הנז' ולא הכריע ולא גילה דעתו בזה וכנז' בשיורי ברכה וכן הר' מחצית השקל הביא דברי שניהם ולא גילה דעתו בזה.
והרב באר מים חיים סי' י"ב הביא מעשה בכלה שרוצה לטבול ביום ז' וכתב דלפי סברת הש"ך אסורה ועי' בארות המים סי' ט' (כוונתו לומר שגם הר' בארות המים ס"ל כהש"ך) אך בנידון דידיה מצא לה היתר שגם הש"ך יודה בזה והוא כי שם הז"ן היו בעבור דם חמוד ולדעת מרן תבעוה לינשא אין צריכה הפסק בטהרה והתם היו עשרה ימים מעת שתבעוה לינשא ע"ש משמע דאי לאו הכי הוה חייש לסברת הש"ך ז"ל גם נראה שהר' בארות המים הסכים כס' הש"ך (כ"כ הר' תפארת אדם) אך ס' הנז' אינו מצוי אצלינו גם הר' תורת השלמים הקשה על הש"ך ותי' דבריו ע"ש נראה דלא פליג עליו בעיקר הדין. וראיתי להר' תפארת אדם בי"ד סי' ב"ן שהביא ג"כ ענין כזה וכתב וז"ל לענין הלכה הר' בארות המים פסק כהר' הש"ך אבל הר' באר מים חיים נראה דעתו להקל גם הר' ארח מישור משמע דעתו להקל גם הר' שיורי ברכה הביא משם הר' פנים מאירות ח"ב סי' ד' דהמקל וסומך על מור"ם לא הפסיד והכי נקטינן עכ"ל. נמצא גם הר' תפארת אדם דעתו להתיר אך מ"ש כי הר' באר מים חיים דעתו להתיר אחה"מ אין משם ראיה כי שם מצא היתר בנידון דידיה שגם הש"ך יודה בזה ואדרבא משמע לולי האי טעמא הוה חייש לס' הש"ך.
ומה שכתב שם שכ"ז היינו היכא דאין ממתנת חמשה ימים דהיינו שראתה וספרה ז"ן מיד שפסקה וכו' דבכל אלו הז' שלה הוא שביעי ממש אבל היכא דראתה ולא התחילה למנות עד יום חמישי אף הש"ך יודה וכו' ע"ש הנה טעם זה ליתיה בנ"ד יען כי בנ"ד היא ראתה ביום רביעי ופסקה בטהרה לעת ערב ומנתה ז"ן מיום חמישי א"כ יום הטבילה הוא ז' ממש. והרב לחם ושמלה כתב וז"ל ומ"מ פשיטא דאנו אין לנו אלא דברי האחרונים ז"ל אשר מפיהם אנו חיין ומכ"ש בענין זה שאינו רק מדרבנן עכ"ל וכתב שם בלחם ס"ק כ"ג וז"ל הסכמת האחרונים כדעת הרמ"א ודלא כש"ך ובגוה"ש כתב ביום הז' איכא למיחש שמא תבא אל החתן ביום וכתב בדגול מרבבה דבשעת הדחק יש להקל שתטבול ביום הז' אבל באופן שלא יעמידו החופה עד צאת הכוכבים ממש אבל להעמיד החופה ביום ולסמוך שאין מיחדין אותם עד הלילה לא מהני בזה עכ"ל ע"ש. והרב תשובה מאהבה יו"ד בפ' מ"ב ע"ב כתב וז"ל יען ראיתי שהגאון דגול מרבבה חשש קצת לדעת הש"ך וכתב וז"ל מ"מ בשעת הדחק נראה להקל אבל באופן שלא יעמידו החופה ביום עד צאת הכוכבים ממש אבל להעמיד החופה ביום ולסמוך שאין מיחדים אותם עד הלילה לא מהני עכ"ל והנה בכל פעם שבאה שאלה זו לפני צויתי לשאל למורה אחר כי כבר נהגו להקל לגמרי כדעת האחרונים הנז"ל ומעמידים גם החופה ביום ולא חששו שתבא אל החתן ביום ולא כהש"ך ומנחת יעקב עכ"ל.
הנה כי כן בנ"ד שא"א לה שתטבול בליל חמישי גם קשה עליהם הדבר לדחות החופה לליל ששי יש לסמוך על דעת המתירין בזה כי הם הרוב ודבר זה הוא מדי דרבנן וכמ"ש הרב לחם ושמלה אך בתנאי שיעמידו החופה בצאת הכוכבים ממש כמ"ש הגאון דגול מרבבה ז"ל וכנז"ל".
וכתב מרן הרב בדרכי טהרה פ"י סעי' כ' "כָּל דִּין זֶה שַׁיָּךְ בְּאִשָּׁה נְשׂוּאָה שֶׁבַּעֲלָהּ יָכוֹל לָבוֹא עָלֶיהָ מִבְּעוֹד יוֹם, אֲבָל כַּלָּה הַנִּכְנֶסֶת לַחֻפָּה בַּלַּיְלָה, יְכוֹלָה בִּשְׁעַת דְּחַק גְּדוֹלָה מְאֹד לִטְבֹּל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, כַּאֲשֶׁר נִקְבְּעוּ כְּבָר הַנִּשּׂוּאִין. וְהַסִּבָּה לְהֶתֵּר זֶה הִיא, שֶׁמִּמֵּילָא לֹא יוּכַל הֶחָתָן לָבוֹא עָלֶיהָ עַד הַלַּיְלָה, וְאֵין מָקוֹם לִגְזֵרַת חֲכָמִים בְּמִקְרֶה זֶה", ובסעי' כ"א " כְּשֶׁטּוֹבֶלֶת הַכַּלָּה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁלֹּא תִּתְיַחֵד עִם הֶחָתָן בַּ"חֲדַר הַיִּחוּד" לִפְנֵי "צֵאת הַכּוֹכָבִים", שֶׁאִם לֹא כֵן חָזְרָה גְּזֵרַת חֲכָמִים לִמְקוֹמָהּ. וְאִם קָבְעוּ חֻפָּה לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה, יִדְחוּ אֶת "חֲדַר הַיִּחוּד" לַלַּיְלָה, אוֹ שֶׁיַּכְנִיסוּ לְתוֹכוֹ מִקֹּדֶם אָדָם נוֹסָף, כְּדִלְעֵיל".
ב
וכתב בש"ך ס"ק י' "אבל לאחר החופה. כלומר אם טובלת אחר החופה אף על פי שהיא טבילה הראשונה לבעלה זה דינה כשאר נשים".
העולה
כלה – בשעת הדחק יכולה לטבול ביום ז' ביום, ובלבד שלא מתייחדת עם החתן (חדר יחוד) עד הלילה.