שאלה
כתוב באו״ח סימן לח סעיף ד ״המניח תפילין צריך להזהר מהרהור תאות אשה הגה; ואם אי אפשר… מוטב שלא להניחם״, מה יהיה הדין אדם שמיתחזק שהרבה פעמים בתפילות עולים לו הרהורים, יכול להניח תפילין?
תשובה
אם הם מסופקים אם יצליחו להסיח דעתם מהרהור אשה יכולים להניח. וכלל בזה שלא יחשבו.
אם אינם יכולים להסיח דעתם מהרהור אשה לא יניחו תפילין. אמנם חובה על עצמם להסיח דעתם למשך זמן מועט (וביכולתם) להניח תפילין ולקרוא קריאת שמע.
מקורות
כתב הב"י סי' ל"ח "וכתב עוד הכל בו בשם הר"ם ועל הבחורים ששאלת אשר מהרהרים אפילו בשעת ק"ש לא יניחו תפילין ואפילו חולי מעיים אסור להניחם וכל שאינו יכול לשמרם שלא יפיח בהם אסור כל שכן שלא ינהג בהם קלות ראש בתאות נשים עכ"ל ותמיהני דהא תניא בפרק שני דסוכה (כו:) רבי יוסי אומר הילדים לעולם חולצין מפני שרגילים בטומאה ופירש רש"י שרגילים בטומאה קא סלקא דעתך שמא יראו קרי שההרהור מצוי בהם ומתמה תלמודא לימא קסבר רבי יוסי בעל קרי אסור להניח תפילין אמר אביי בילדים ונשותיהם עמהם עסקינן שמא יבואו לידי הרגל דבר הרי בהדיא דמשום הרהור לא מיתסר ואפשר לומר דהר"ם מפרש דקא סלקא דעתך דמפני שרגילים בטומאה היינו שהן בעלי קריין ובעל קרי אסור להניח תפילין ומשום הכי מתמה דבעל קרי ודאי חייב בתפילין ומיהו בעוד שהם עליו צריך שלא יהרהר ואם אינו יכול להעמיד עצמו מלהרהר בשעה שהן עליו לא יניח ובספר ארחות חיים (שם) כתוב על הא דהר"ם וכן משמע מהירושלמי (ברכות פ"ב ה"ג) שמפרש גוף נקי ממחשבה רעה עכ"ל ולי נראה דאין לפטרם ממצות תפילין מפני כך אלא יש לכופם בדברים ולמשוך לבם ליראת שמים כדי שיסיחו לבם מדברי הבאי המזיקים לגוף ולנפש ויפנו לבם לקבל עליהם עול מלכות שמים ". כלומר דאע"פ שברור שלא יסיחו דעתם חייבים בתפילין רק שיש ללמדם.
כתב השו"ע סי' ל"ח סעי' ד' "המניח תפילין צריך ליזהר מהרהור תאות אשה. הגה: ואם א"א לו בלא הרהורים מוטב שלא להניחם". כלומר שהשו"ע סתם דבריו ולא כתב אם אי אפשר להם להימנע, ולדעת הרמ"א לא יניחו.
אמנם כתב הכה"ח בס"ק י"ד "עיין בשיירי כנסת הגדולה אות ב' שכתב דזו סברא תמוהה הרבה דמפני ההרהור תבטל מצות תפילין וכו', ומהירושלמי שהביא לראיה דמפרש גוף נקי ממחשבה רעה אין ראיה דאפשר לפרש דמיירי שלא להניחם כל היום כאלישע בעל כנפים אבל לפטור ממצות תפילין בשעת קריאת שמע מפני ההרהור לא עכ"ד, והביא דבריו השלמי צבור דף מ' ע"ד, והרב יפה ללב אות ג'. ועיין שם ביפה ללב שתמה על בית עובד שבדיני מי הם החייבים בתפילין אות ה' הביא דברי מרן ומור"ם ז"ל ולא הביא סברת החולקים שהיא סברת השיירי כנסת הגדולה יעו"ש, ולא ידעתי מה יש תמיהא בזה דהיא הנותנת דבשביל שסברא זו חולקת על סברת מרן ומור"ם ז"ל לא הביאה. ולענין דינא כבר כתב מרן ז"ל בבית יוסף שצריך לכופם בדברים ולמשוך לבם ליראת שמים כדי שיסיחו לבם מדברי הבאי המזיקים לגוף ולנפש ויפנו לבם לקבל עליהם עול מלכות שמים עכ"ד". כלומר שלמד בב"י שהכוונה כיון שביכולתם לכוף עצמם אין לפוטרם מחמת כן.
ב
וכתב המשנ"ב ס"ק ט"ו "שלא להניחם – ומ"מ יראה בכל היכולת לכוף את עצמו ולמשוך הלב ליראת שמים כדי להסיח הדעת מדברי הבאי המזיקים לגוף ולנפש ולפנות הלב לקבל עליו עול מ"ש בקדושה". כלומר דס"ל דאם יהרהרו באשה אין להם להניח תפילין. ולכן ילבשו לזמן מועט שמשערים שיכלו לכוף יצרם וכ"כ הכה"ח בס"ק י"א בדעת הרמ"א.
וכתב הכה"ח בס"ק י' שדברי הרמ"א "והוא שידוע לו בודאי שאי אפשר שלא יהרהר אבל מספק לא ימנע ממצות תפילין. מגן אברהם ס"ק ד', רבינו זלמן אות ד'".
וכתב בס"ק י"ב "אבל עתיד ליתן את הדין על אשר כדבעי ליה למעבד לא עבד דמבעי ליה לאיניש ליתובי דעתיה ולדחות ההרהורים רעים מלבו בשתי ידים, וזאת תורת האדם בכל עת ובכל רגע וכל שכן בשעה שמניח תפילין ומתפלל, ועל אחת כמה וכמה חובה כפולה ומכופלת לדחות מעליו כל מיני מחשבות זרות והרהורים רעים לבל יערב קודש בחול וטמא בטהור, שהרי זה דומה למערב צואה במאכל המלך כי לא לרצון יהיה אלא גם יחרה אף המלך מאד וחמתו תבער בו, ובחמלת ה' על יצוריו שאינו דן אונס כרצון וקמי שמיא גליא שאין אדם שליט ברוח והרהורים באים לו לאדם מדעתו ושלא מדעתו וכבר אמרו רז"ל שהרהורי עבירה אין אדם ניצול מהם בכל יום ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ולא יענש אם יעמוד על המשמר ובכח יגבר איש לדחות מעליו המחשבות וההרהורים ולהחליף אותם טוב ברע (ואני מצאתי תועלת בחשוב הי"ג מידות מעומקא דליבא חזור חזור), אבל אם מאריך ברעתו מבלי שים לב ידאג מן הפורענות כי רבה היא אם לא ישוב בתשובה. חסד לאלפים אות ב'. ועיין מ"ש בסה"ק יגל יעקב דרוש על התורה פרשת שופטים על פסוק לא תטע לך אשרה וכו' יעו"ש".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי לימות החול פ"ח סעי' ק' "כשמניח תפילין צריך להיזהר מהרהור תאוות אישה, ואם אינו יכול לשמור מחשבתו – לא יניחם עד שיפנה את מחשבתו וימשוך את ליבו ליראת שמים, ויקבל עליו עול מלכות שמים בקדושה וביראה. ואם יש לו ספק אם יכול לשמור מחשבתו מהרהורים – יניח תפילין".
העולה
אם הם מסופקים אם יצליחו להסיח דעתם מהרהור אשה יכולים להניח. וכלל בזה שלא יחשבו.
אם אינם יכולים להסיח דעתם מהרהור אשה לא יניחו תפילין. אמנם חובה על עצמם להסיח דעתם למשך זמן מועט (וביכולתם) להניח תפילין ולקרוא קריאת שמע.