שאלה
במקום שיש ספר תורה אחד, האם ביום שקוראים בשני מקומות בספר וכדומה, האם אומרים לספרדים שני קדישים כמו שיש שני ספרים או אומרים קדיש רק פעם אחת?
תשובה
אע"פ שקוראים בספר אחד, אומרים שני קדישים.
מקורות
כתב הבית יוסף (סי' רפ"ב) כתב, וז"ל: "והריב"ש כתב בתשובה (סי' שכ"א) מנהגים חלוקים בענין קדיש ביום שמוציאין בו שני ספרים או ג'. ואנו בני ספרד נוהגים לומר קדיש בין ספר ראשון לשני וחוזרים ואומרים קדיש אחר קריאת ספר שני", עכ"ל. והביאו הכה"ח (סי' קמ"ז ס"ק מ"ד) וכתב ש"כן כתבו אמת ליעקב בדין שנים פשוטות ומעוברות אות י"ד, לדוד אמת סימן יו"ד אות י"ד", עכ"ל. ועוד עיין בכה"ח (סי' תרפ"ד ס"ק י"ט).
וכתב עוד בבית יוסף (סי' רפ"ב) כתב, וז"ל: "וביום אחרון של חג שמוציאין ג' ספרים, אף על פי שקורין בראשון יותר משבעה – אין אומרים קדיש עד אחר ספר שני, שלא לחלק בימים שמוציאים ג' ספרים בין זה לזה. ועוד דכיון דטעמא דקרינן פרשת בראשית הוא כדי שלא ליתן פתחון פה לשטן לומר סיימו את התורה ואינם חפצים לקרות עוד – אין להפסיק ביניהם כלל", עכ"ל. וראה בסידור בית מנוחה בקריאת פרשיות בשנים פשוטות ומעוברות אות ט' שהביא רק את הטעם השני.
כתב השו"ע סי' קמ"ז סעי' ח' "ביום שיש בו ב' ס"ת, לא יפתחו הב' ולא יסירו המפה, עד שיגללו הראשון. הגה: ואין מסלקין הראשונה עד שכבר הניחו השניה על השלחן, שלא יסיחו דעתן מן המצות".
וכתב המשנ"ב ס"ק כ"ז "שלא יסיחו – ומניחין השניה על השלחן קודם הקדיש כדי שיאמרו הקדיש על שתיהן ואח"כ מגביהין הראשונה וגוללין אותה ואחר גלילתה במפה פותחין השניה כמו שכתב המחבר. וביום שיש ג' ס"ת כגון ר"ח טבת שחל בשבת וכה"ג אזי אחר שגמרו בראשונה מניחין השניה ואין אומרים קדיש רק מגביה הראשונה וגוללין וכו' וכנ"ל ואחר גמר קריאת השניה מניחין השלישית אצלה שהיא לצורך מפטיר וא"צ להניח הראשונה רק אומר חצי קדיש על שני ס"ת אלו ומגביה השניה ופושטין השלישית וקורין לעולה למפטיר [שערי אפרים וש"א]". וכך מובא בלוח של הרב טיקוצ'ינסקי. וב"לבוש" (סי' תרפ"ד סעי' ג') מבאר מדוע יש להשאיר את הספר השני על הבימה – שאם לא כן עלולים לומר שאין חשיבות מיוחדת לקריאה זו ולכן לא אמרו אחריו קדיש, ואחרי הקריאה של הספר הראשון ממילא קראו בו, לכן אומרים חצי קדיש רק אחרי הספר השני שבו קראו את הקריאה של שבת וראש חודש. ואכן אין הם אומרים אלא קדיש אחד גם כשמוציאים שני ספרים.
ראה מג"א (שם ס"ק י"ב), ז"ל: "ומניחין השניה על השלחן קודם הקדיש כדי שיאמר הקדיש על שתיהן. ונראה לי דביום שיש ג' ספרי תורה יניחו שלשתן על השלחן בשעת הקדיש, דהא יש מקומות שאומרים על כל אחת קדיש, כמ"ש הרד"א ואם כן לדידן צריך לומר קדיש על שלשתן, ולא נהגו כן", ולמעשה כך הנהיג הרב סלנט זצ"ל וחכמי ירושלים שהסדר הוא שקוראים בספר תורה ראשון בפרשת השבוע, ואחרי שקראו בספר התורה השני משאירים את שני ספרי התורה על הבימה ומביאים את הספר השלישי ואומרים חצי קדיש, כדי שיחול על שלושת הספרים שבו קראו את שלושת הקריאות. אולם במשנ"ב (סי' תרפ"ד ס"ק ט') כתב: "כשגומר פרשת השביעי מניחין הס"ת הב' ואין אומרין קדיש רק מגביהין הראשונה, וגוללין אותה ופושטין השניה וקורא בה, וכשאומרין קדיש על השניה מניחין השלישית אצלה". הנה לפי המנהג שמביא המשנ"ב יוצא שאין אומרים קדיש על הספר השלישי כלל. אבל אין דעת המג"א נוחה עם מנהג זה, ולדעתו צריך לומר קדיש גם על השלישי, ועל כן הוא מצריך להניח את שלושת הספרים על התיבה כדי שהקדיש יהיה גם על קריאת המפטיר שבספר השלישי. ומה שלא נהגו כן, זה בזמנו, אבל אח"כ נהגו כדבריו (ועיין דבר בעתו – תשנ"ד עמ' רע"ג משם הגר"ש סלנט זצ"ל).
וכתב הכה"ח סי' קמ"ז ס"ק מ"ד "ובענין הקדיש שאומרים אחר קריאת ספר תורה, הריב"ש כתב בתשובה מנהגים חלוקים בענין קדיש ביום שמוציאין בו שני ספרים או שלשה, ואנו בני ספרד נוהגין לומר קדיש בין ספר ראשון לשני וחוזרים ואומרים קדיש אחר קריאת ספר שני, ובראש חודש טבת שחל להיות בשבת שמוציאין שלשה ספרים אין אומרים קדיש אחר ספר ראשון לפי שאין קורין בו אלא ששה וכיון שלא גמרו לקרות חובת היום שהם שבעה אין לומר קדיש עד אחר ספר שני וכן חוזרין ואומרים קדיש אחר ספר שלישי, והוא דעת הרא"ש פרק הקורא עומד וכן כתב רבינו ירוחם והר"ד אבודרהם בשם גאון, וביום אחרון של חג שמוציאין שלשה ספרים אף על פי שקורין בראשון יותר משבעה אין אומרים קדיש עד אחר ספר שני שלא לחלק בימים שמוציאין שלשה ספרים בין זה לזה, ועוד דכיון דטעמא דקרינן פרשת בראשית הוא כדי שלא ליתן פתחון פה לשטן לומר סיימו את התורה ואינם חפצים לקרות עוד אין להפסיק ביניהם כלל. בית יוסף סוף סימן רפ"ב, אמת ליעקב בדין שנים פשוטות ומעוברות אות י"ד, לדוד אמת סימן יו"ד אות י"ד. ובחול המועד של פסח שקורין בספר ראשון שלשה גברי אין אומרים עליו קדיש שלא נשלמה עדיין חובת היום עד אחר קריאת ספר שני, וכן ראש חודש חנוכה שחל בחול שמוציאין שני ספרים אין אומרים קדיש עד אחר קריאת ספר שני מטעם הנזכר, ובמנחת שבת ומנחת תענית צבור אין אומרים קדיש אחר קריאת ספר תורה דקדיש שאומרים קודם עמידה קאי על קריאת ספר תורה. אמת ליעקב שם, לדוד אמת שם. וכן כתבתי בתשו' בסה"ק באר מים חיים יעו"ש", והוסיף בס"ק מ"ה וז"ל "וכל זה למנהג בני ספרד אבל מנהג בני אשכנז ביום שמוציאין שני ספרי תורות אין אומרים כי אם קדיש אחד אחר קריאת ספר תורה הראשונה כמו שכתב המגן אברהם ס"ק י"ב דמניחין השניה על השלחן קודם הקדיש כדי שיאמרו הקדיש על שניהן, וכתב עוד שם המגן אברהם נראה דהוא הדין דביום שיש שלשה ספרי תורות יניחו שלשתן על השלחן בשעת הקדיש כדי לומר קדיש על שלשתן ולא נהגו כן יעו"ש, ור"ל דביום שיש שלשה ספרי תורות אין מניחין שלשתן על השלחן בשעת אמירת קדיש אלא שניה ושלישית ואומרים קדיש אחר השניה והשלישית מונחת אצלה, וכן כתב האשל אברהם אות י"ב כשיש שלשה ספרים אומרים קדיש אחר השניה ואין מניחין הראשונה על השלחן, וכן כתב דרך החיים אות ב', שערי אפרים שער יו"ד אות י"ב, קיצור שלחן ערוך סימן מ"ט אות א'. וכל זה הוא מנהג בני אשכנז בזמן שהספרדים נוהגים לומר שני קדישים אבל בשאר הזמנים כגון בחול המועד של פסח או ראש חודש חנוכה שחל בחול שמוציאין שני ספרים או במנחת שבת ומנחת יום טוב הם שוים כנזכר, וכן כתב שערי אפרים שם אות יו"ד ואות י"א, דרך החיים שם אות א', חיי אדם כלל ל"א אות ל"ה, קיצור שלחן ערוך סימן כ"ג אות כ"ו".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת ח"ב פל"ה סעי' ג' "שבת שמוציאים שלושה ספרי תורה: הספרדים – אומרים חצי קדיש פעמיים או שלוש, ואילו האשכנזים – פעם אחת, כדלהלן:
* – מנהג הספרדים – להעלות ששה עולים לקריאת פרשת השבוע בספר הראשון ולא לומר קדיש, לקרוא עליית "שביעי" בספר השני ולומר חצי קדיש, לקרוא עליית "מפטיר" בספר השלישי ולומר חצי קדיש, ונמצא שאמרו שני קדישים.
* – עלו שבעה עולים או יותר לקרוא בספר הראשון [עליית מוסיפין] – אומרים חצי קדיש אחרי הקריאה בספר בראשון, משום שנגמרה חובת היום, ואומרים עוד חצי קדיש אחרי הקריאה בספר השני, וכן חצי קדיש אחרי הקריאה בספר השלישי, ונמצא שאמרו שלושה קדישים.
כל האמור לעיל הוא מלבד בשמחת תורה, שאף שקוראים יותר משבעה עולים בספר ראשון – אין אומרים קדיש אחריו.
* – מנהג האשכנזים – להעלות ששה עולים לקריאת פרשת השבוע בספר הראשון, להגביה ולגלול את הספר הראשון ולקחתו מן הבימה, ולא לומר אחריו קדיש. אחר כך, קוראים עליית "שביעי" בספר השני, מביאים את הספר השלישי לבימה ואומרים חצי קדיש כאשר שניהם על הבימה. אחרי אמירת קדיש מגביהים וגוללים את הספר השני ומסלקים אותו מן הבימה, ונשאר הספר השלישי על הבימה וקוראים בו עליית "מפטיר", ולא אומרים אחריו קדיש.
* – יש אשכנזים שנוהגים להחזיר את ספר התורה הראשון לבימה ולהניחו לצד שני הספרים האחרים לאמירת הקדיש, ואחרי אמירת קדיש מגביהים וגוללים את הספר השני ומסלקים אותו מן הבימה, ונשאר הספר השלישי על הבימה וקוראים בו עליית "מפטיר", ואין אומרים אחריו קדיש ולמעשה ינהג כל אחד כמנהגו", וא"כ לאשכנזים יאמרו פעם אחת.
ב
חזרנו לנידונינו שכתב הרא"ש מסכת מגילה פרק ג סי' ה' "ואף על גב שקורא המפטיר בי"ט וביוה"כ בעניינא דיומא ואמרי' לקמן בפרק בתרא דקרו שיתא בואתה תצוה וחד קרי בכי תשא. מ"מ תקינו עכשיו שיקרא המפטיר שהוא שמיני עניינא דיומא כדי לנהוג אליבא דכ"ע. כך השיב רבינו תם ז"ל והרב רבינו משולם ז"ל וכן פסקו רב עמרם ורב האי גאון ז"ל. ודבר זה תלוי במה שנהגו להפסיק בקדיש בין שביעי למפטיר", וכתב קרבן נתנאל ס"ק כ' "ודבר זה תלוי במה שנהגו להפסיק דבמקום שא"א קדיש בין שביעי למפטיר. אזי המפטיר עולה כמנהג הגמרא", וכתב בקרית חנה ודוד ח"ב סי מ"ה ע"פ זה שכיון שנהגו לומר קדיש לפני מפטיר אומרים שנים אע"פ ששם בגמ' ל' מבואר שהיו קוראים בספר אחד, וא"כ ה"ה במקום שהיה להם ספר אחד שאומרים שני קדישים, ובשו"ת מקוה המים חלק ג (סימן ה) להרב מלכה כתב שכיון שמוכח בב"י שכאשר יש שני תנאים אומרים קדיש אחד שעלו שבעה לספר תורה שזה חובת היום וזה לא דין בספר תורה.
העולה
אע"פ שקוראים בספר אחד, אומרים שני קדישים.