שאלה:
א. אדם האוכל אורז בשיעור של 270 גרם, האם הוא מתחייב בנטילת ידיים, ברכת "המוציא" וברכת המזון?
ב. אדם האוכל אורז בשיעור של 27 גרם ומיני מזונות בשיעור של 60 גר', האם הוא מתחייב בנטילת ידיים, ברכת "המוציא" וברכת המזון?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
א. אפילו קבע אדם סעודתו על אורז – ברכתו הראשונה היא "מזונות" והאחרונה "בורא נפשות רבות", ולא "המוציא" וברכת המזון, ואינו חייב בנטילת ידיים[1].
ב. אם אכל אורז בשיעור כזית ומיני מזונות כשיעור – מברך ברכה אחרונה "על המחיה" ואין צריך בנטילת ידיים לפניהם ולא "בורא נפשות" על האורז[2].
מקורות:
[1] שו"ע (או"ח סי' ר"ח סעי' ז'), וז"ל: "הכוסס (פי' האוכל) את האורז – מברך עליו בפה"א ואחריו בורא נפשות; ואם בשלו הגה: עד שנתמעךאו שטחנו ועשה ממנו פת – מברך עליו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות". ועי' כה"ח שם (ס"ק מ'), וז"ל: "ואף על פי שאינו משבעה מינים, כיון שהוא נקרא מזון כי הוא משביע וסועד הלב, ולאחריו בורא נפשות רבות משום דלא נתקנה ברכה מעין שלש כי אם על שבעת המינים".
[2] ברכ"י(סי' ר"ח סעי' ז'), וז"ל: "מי שאכל אורז מבושל ובירך אחריו על המחיה או שאכל לחמניות ואורז ובירך על המחיה, כיון דאורז מסעד סעיד וגידולו מן הארץ ברכת על המחיה פוטרתו, אף אם לא אכל אלא אורז דבדיעבד נפיק בברכת על המחיה, דמקרי שפיר מחיה וכלכלה". בא"ח (פנחס סעי' י"ח), וז"ל: "אורז מבושל, בין תבשיל שקורין בערבי פלא"ו בין תבשיל שקורין בערבי שורב"א שנתמעך האורז, מברכין תחלה במ"מ ואח"כ בנ"ר, ואף על גב די"א שאם לא נתמעך לגמרי עד שיהיו נדבקים זב"ז – מברך בפה"א, כבר נתפשט המנהג לברך במ"מ בכל גוונא. ואם אכל אורז זה ואכל ג"כ פת כיסנין, אף על פי שאכל זה לחוד וזה לחוד – יברך מעין שלש על כיסנין ויפטור האורז ג"כ בזה הברכה, ודלא כהרב המגיה בחס"ל סי' ר"ח אות י"ט דכתב לברך בורא נפשות תחלה על אורז ואח"כ מעין שלש על כיסנין, דיש לפקפק בזה משום ברכה שאינה צריכה".