שאלה:
האם לדעת הספרדים צריך ליטול ידיים כדי לאכול 'מלווח'? וכיצד יש לנהוג לפי דעת האשכנזים?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
בענין מלווח, אם הוא נילוש מקמח ומים בלבד – ברכתו "המוציא"[1].
לפי הספרדים – אם אוכל פחות מכזית[2], אין צריך נטילת ידיים, ולפי האשכנזים – נוטל ידיים בלא ברכה[3].
אם אוכל יותר מכזית ופחות מכביצה – נוטל בלא ברכה לכולי עלמא[4].
אם אוכל יותר מכביצה נוטל עם ברכה לכולי עלמא, עיין שו"ע (סי' קנ"ח סעי' ב'-ג') משנ"ב שם(ס"ק י'[5]) [ואם נילוש המלווח עם מרגרינה ראה בהערה[6]].
מקורות:
[1] מפני שאם נילוש בקמח ומים בלבד אינו פת הבאה בכיסנין, וכתב שו"ע (או"ח סי' קס"ח סעי' ז'), וז"ל: "פת הבאה בכיסנין, יש מפרשים: פת שעשוי כמין כיסים שממלאים אותם דבש או סוקר ואגוזים ושקדים ותבלין, והם הנקראים רישקולא"ש ריאלחש"ו; וי"א שהיא עיסה שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה, והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה; וי"א שזה נקרא פת גמור, אלא אם כן יש בהם הרבה תבלין או דבש כמיני מתיקה שקורין לעקי"ך שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר, וכן נוהגים; וי"מ שהוא פת, בין מתובלת בין שאינה מתובלת, שעושים אותם כעבים יבשים וכוססין אותם, והם הנקראים בישקוני"ש. והלכה כדברי כולם, שלכל אלו הדברים נותנים להם דינים שאמרנו בפת הבאה בכסנין".
[2] שו"ע (סי' קנ"ח סעי' ג'), ז"ל: "אם אוכל פחות מכזית, יש מי שאומר שאין צריך נטילה".
[3] ראה משנ"ב (שם ס"ק י').
[4] שו"ע (סי' קנ"ח סעי' ב'), וז"ל: "יש מי שאומר שאם אינו אוכל אלא פחות מכביצה – יטול ידיו ולא יברך".
[5] וז"ל: "דזה לא חשיבי אכילה אף לענין ברכת המזון. והנה הט"ז פסק כן לדינא דאין צריך נטילה, וכן הוא דעת הב"ח וכן הסכים הגר"א והברכי יוסף והביא כן בשם הרשב"ץ ודעת הלחם חמודות והמג"א ואליה רבה ועוד אחרונים דאף בפחות מכזית דינו כפחות מכביצה ויטול ידיו ולא יברך, וע"כ לכתחלה נכון להחמיר בזה. [ודע דשיעור כזית דצריך נטילה לכו"ע הוא אף אם היה מפירורין דקין – מצטרפין, ואם היה כביצה שלימה מהפירורין – צריך לברך על הנטילה ג"כ]. אם אכל מעט פת למתק חריפות השתיה באופן המבואר לקמן סימן רי"ב דאין צריך לברך המוציא משום דהוא טפל להשתיה, י"א דגם נטילת ידים אין צריך אף אם יש בו כביצה, וי"א דצריך. עיין אליה רבה. ובפחות מכזית נראה שבודאי יש לסמוך שלא להצריך נטילה בזה אף לכתחלה, דבלאו הכי יש מקילין וכנ"ל, אך בכזית או כביצה – יטול ידיו ולא יברך על הנטילה מחמת ספק". וראה עוד דרכי הלכה (על קי' שו"ע סי' מ' הע' א'), ז"ל: "מי שרוצה לאכול כביצה לחם – יטול נטילת ידים עם ברכה, ואם רצונו לאכול פחות מכזית – אינו חייב לנטול ידיו, בין כזית לכביצה – נוטל ידיו ואינו מברך, ובכל מקרה יקפיד שיהיו ידיו נקיות בכדי שיוכל לברך המוציא".
[6] ראה בסי' קול אליהו (עמ' תתצ"ד): "מלאווח שניכר טעם המרגרינה – מברך בורא מ"מ". וע"ע בחוברת הלכות ברכות הנהנין [למרן הרב זצ"ל] (עמ' 46): מלאווח – נילוש במים, קמח מרגרינה. אם טעם המרגרינה ניכר – מזונות, ואם לאו- המוציא. ואם מטוגן במעט שמן – דינו כדין מזונות אפויים (מעל 230 גרם ללא מילוי – יטול בברכה, המוציא וברה"מ, ולכתחילה לא יאכל בשיעור שבין 173-230 כדי לא ליכנס בספק ברה"מ", ועוד במפורט ראה שם עמ' 43.