שאלה:
עוגה שבבצק שלה אין שיעור כזית, אך בתוספת המילוי שבה (שאין ברכתו "מזונות") שיעורם יחד עולה לשיעור כזית. כאשר הבצק והמילוי נאכלים כאחד, האם הם מצטרפים יחדיו לשיעור כזית לגבי חיוב ברכה ראשונה ואחרונה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
אם הקמח נילוש עם מרגרינה, סוכר או גבינה – הכל מתבטל כלפי הקמח ומצטרף לכזית.
אך מילוי בעוגה הנראה לעין – אינו מתבטל כלפי הקמח ואינו מצטרף לכזית. במקרה זה, הברכה הראשונה, "מזונות", פוטרת את המילוי. לענין ברכה אחרונה אם יש במאפה שיעור כזית – יברך ברכה אחרונה "על המחיה"[1], אם לאו – לא יברך "על המחיה" אלא בורא נפשות[2]. והטעם -שחצי כזית ממאפה וחצי כזית מדבר הנטפל אליו שאינו מאפה ואינו מז' המינים, מצטרף לברכת "בורא נפשות".
מקורות:
[1] כתב השו"ע (או"ח סי' ר"ח סעי' ט'), וז"ל: "עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדירה – מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה. ואם עשה ממנו פת – מברך המוציא וברכת המזון. ודוקא שיש באותו קמח מחמשת מינים כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס, אבל אם אין בו זה השיעור מחמשת המינים – אינו מברך לבסוף ברכת המזון, אלא בתחלה מברך המוציא כיון שיש בו טעם דגן אף על פי שאין בו כזית בכדי אכילת פרס, ולבסוף על המחיה". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק מ"ח), וז"ל: "ה"ה אם עירב ה' מיני דגן עם דבש ותבלין או שאר מינים וכההיא דס"ב הנ"ל, ג"כ בעינן שיהא מהחמשה מיני דגן כזית בכדי אכילת פרס, ואי לאו הכי – אינו מברך ברכה אחרונה אלא בנ"ר. וע"כ מיני [גרויפין] מה' מיני דגן שמבשל עם בולבע"ס וקטניות וכיו"ב – אין לברך לבסוף על המחיה אלא דוקא כשאכל מהמיני דגן כזית בכדי אכילת פרס. ומ"מ לענין פת כיסנין שמעורב בתבלין הרבה [כגון צוקע"ר לעק"ך], נוהגין העולם לברך עליו לבסוף על המחיה כשיש בו כזית אף שבמין דגן לבדו שנמצא בו אין בו שיעור כזית, ואולי שטעמם, מפני שהתבלין בא להכשיר את האוכל מצטרף עם האוכל גופא לשיעור, וכדאיתא כעין זה במג"א סימן ר"י. ולכתחלה טוב ליזהר לשער שיהיה בהקמח שיעור כזית". וע"ע שם בבה"ל. וכתב החזו"א (או"ח סי' כ"ו ס"ק ח'): "ויש לעיין לפי זה כשאוכל כיסין ממולאין אי בעינן שיעור קביעות בכיסין לבד זולת המוליאתא, שהרי רק על הכיסין דין לחם, ומיהו כשלא אכל כזית מהכיסין, נראה ודאי דאין מברך ג' אע"ג דהמוליאתא השלימה לשיעור קביעות סעודה, ואולי אף לברכת מעין ג' אין המוליאתא מצטרף כה"ג, אבל כשאכל כזית מהכיסין והמוליאתא השלימה לשיעור קביעות סעודה, צ"ע. ובנלושות בתבלין ובשמים, נראה דבטלין אגב עיסה ומצטרפין אף לכזית, וצ"ע". ולמעשה נראה, שתבלין וכדו' שנילוש עם הבצק ואינו ניכר- מצטרף לשיעור כזית, אך אם ניכר- אינו מצטרף.
[2] ראה בהערה קודמת וראה שו"ת פרח שושן (חלק אורח חיים כלל א' סוף סימן ג') שכתב לגבי מאפה עם מילוי: "אמנם לענין על המחיה צריך שיאכל כזית דגן, ואם לא אכל בין שניהם אלא כזית – יברך בורא נפשות". וכתב הכה"ח שם (ס"ק ד"ן): "אבל אם אין בו זה השיעור וכו' אינו מברך לבסוף ברכת המזון וכו' – והטעם כתבו האחרונים משום דכיון דאין בו כזית בכדי אכילת פרס נחתינן חד דרגא בתחלה המוציא ולבסוף על המחיה, ולפי זה אם עשו מזה פת הבאה בכסנין, דתחלתו בורא מיני מזונות, נחתינן חד דרגא ומברכינן אחריו בורא נפשות רבות כמו באם בשלו בקדרה. וכבר הארכנו בזה לעיל סימן קס"ח אות קכ"ב ואות קכ"ג ואין צריך לכפול הדברים קחנו משם", וא"כ כיון שזה ניכר בפני עצמו – זה לא מצטרף לכזית ומברך אחר אכילתו נפשות.