שאלה:
בסעודת ליל שבת אימי נוהגת להגיש לנו מנה אחרונה כקינוח: פירות, עוגה ותה. האם יש צורך לברך עליהם?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
לקינוח סעודה נחשב כל דבר שאינו נאכל עם לחם. אם ניקו את השולחן או החליפו מפה ואח"כ הביאו פירות – צריך לברך לפני ואחרי[1].
עוגות: אם אוכלן לשובעה – אינו מברך, אם אוכלן לקינוח – מברך "מזונות"[2].
תה המוגש בסוף הסעודה, כיון שהוא בא לסייע בעיכול האוכל – צריך לברך עליו, אך נוהגים לברך על הסוכר ובכך לפטור את התה. עיין בשו"ע (או"ח סי' קע"ד, קע"ז[3]).
מקורות:
[1] שו"ע (או"ח סי' קע"ז ס"ב), וז"ל: "ודברים הבאים לאחר סעודה קודם ברכת המזון, שהיה מנהג בימי חכמי הגמרא שבסוף הסעודה היו מושכים ידיהם מן הפת ומסירים אותו וקובעים עצמם לאכול פירות ולשתות, כל מה שמביאים אז לפניהם, בין דברים הבאים מחמת הסעודה בין דברים הבאים שלא מחמת הסעודה – טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם, דהמוציא וברכת המזון אין פוטרין אלא מה שנאכל תוך עיקר הסעודה. ודין זה האחרון אינו מצוי בינינו, לפי שאין אנו רגילין למשוך ידינו מן הפת עד ברכת המזון".
[2] עי' שו"ע (או"ח סי' קע"ז סעי' ג') שתלוי אם קובע סעודתו על הפירות, שאז נחשבים כבאים מחמת הסעודה ואינם צריכים ברכה לעצמם, אבל אם אינו קובע סעודתו עליהם – טעונים ברכה (שם סעיף ב').
[3][וע"ע בספר "וזאת הברכה" (עמ' 383) מה שהביא בשם מרן הרב זצ"ל].