שאלה:
בסעודת מצווה נהוג לתת לחמניות מתוקות או פת שיש בה תבלינים. האם אין זה "פת הבאה בכיסנין"? אם כן, איזו כמות צריך לאכול ממנה כדי להתחייב בברכת המזון?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
לחמניות מתוקות שמביאים בסעודות מצווה או פת שיש בה תבלינים. כתב הבא"ח (פנחס סעי' כ'), פת דקה שבלילתה עבה ומניחים בה שמן שומשמין ותבלינים – ברכתה "מזונות", ובלבד שיניחו בה שיעור תבלינים שיהא ניכר ונרגש לחיך. לגבי כמות האוכל, עיין בשו"ע (סי' קס"ח סעי' ו') וכה"ח שם (ס"ק מ"ה-מ"ז) ומשנ"ב שם (ס"ק כ"ד). וע"ע בשו"ע שם (סעי' ז') על הגדרת "פת הבאה בכיסנין". וכתב שם, שנוהגים כדברי כולם. ושם נזכר, עיסה שמעורב בה שמן או דבש או תבלינים. דקדק מר"ן בשם הרמב"ם[1], שמספיק שיהיה טעם התערובת בפת, ואין צריך שיהיו הרבה תבלינים או דבש. ועיי"ש בכה"ח (ס"ק ז"ך, ח"ן, ס'). לכן, לחמניות מתוקות לספרדים – צריך שיהיה בהן טעם מתיקות כלשהו, ואז ברכתן "מזונות"; ולאשכנזים – צריך מתיקות ממש, ואם לא כן הן נקראות פת וברכתן "המוציא"[2]. ואפילו אם הן מתוקות, כל דעה כדאית ליה, אם קבע סעודתו עליהן, דהיינו 72 דרהם שהם כ-230 גרם – מברך עליהן "המוציא" וברכת המזון. ויש להעיר, שלדעת האשכנזים קביעות סעודה זהו אם זו סעודתו ואין אחרת אחריה, ואין הולכים לפי כמות האוכל. ועי' שם בשו"ע (סי' קס"ח סעי' ו') וכה"ח שם (ס"ק מ"ה, מ"ז) ומשנ"ב שם (ס"ק כ"ד)[3]. אם ברך על הלחמניות המתוקות "מזונות" – יכול ללפת בהן לפתן בלי לברך על הלפתן.
מקורות:
[1] רמב"ם (הל' ברכות פ"ג ה"ט).
[2] רמ"א שם.
[3] וע"ע בבה"ל (שם ד"ה "אע"פ"). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"א או"ח סי' ה'), וראה עוד להלן שאלה כ"ו.