שאלה:
בישיבתנו לומדים בני עדות המזרח ובני אשכנז זה לצד זה, הגם שמנהגיהם ואורחותיהם שונים זה מזה.
באיזו מידה, אנו כהנהלת הישיבה, יכולים לדרוש מתלמידים בני עדות המזרח, ללכת בכיסוי ראש (כובע או כיפה) וכן "להתעטף" בטלית קטן כמו שבני אשכנז נוהגים ללבוש?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
תלמידי הישיבה כאשר המדובר בתוך כותלי הישיבה – צריכים לנהוג כמו שראש הישיבה קובע, דהיינו לחבוש כיפה וללבוש ד' כנפות, ואין רשות לשום תלמיד לשנות מהנוהג הנהוג בישיבה[1].מחוץ לכותלי הישיבה – בדין ד' כנפות נוהגים הספרדים ללובשם מתחת לבגדים[2].
בכיפה – יש מקומות שנהגו ללכת בלא כיפה, אך רצוי שבימינו גם אלו שנהגו ללכת ללא כיפה ילכו עם כיפה, כיון שזה מוסיף יראת שמים ותורה[3].
מקורות:
[1]ישיבה נחשבת כ"אתריה" של ראש הישיבה, ואסור לחכם אחר להורות נגדו או לנהוג אחרת מהוראותיו ברבים במקומו (שבת י"ט ע"ב, ערובין צ"ד ע"א, פסחים ל' ע"א, חולין נ"ג ע"ב), וקל וחומר שתלמיד לא יעשה כן. וראה מש"כבמאמר מרדכי לימות החול (פ"ז סעי' מ').
[2]ראה לעיל הערה כ"ח.
[3]כתוב בגמ' שבת (קנ"ו ע"ב): "דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי: בריך גנבא הוה. לא שבקתיה גלויי רישיה. אמרה ליה: כסי רישיך, כי היכידתיהוי עלך אימתא דשמיא, ובעי רחמי. לא הוה ידע אמאיקאמרה ליה. יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא, אלמיה יצריה, סליק פסקיה לקיבורא בשיניה". פירוש:שאמרו החוזים בכוכבים לאמו של רב נחמן שבנה יהא גנב. ומאותו יום הקפידה שבנה יהיה עם כיסוי ראש, כדי שיהיה עליו יראת שמים, והיתה מבקשת עליו רחמים. יום אחד הוא ישב ללמוד תחת עץ דקל ונפלה לו הכיפה מעל ראשו, והרים עיניו וראה את פירות הדקל ועלה וקטפם בשיניו. וראה במהרש"א שם.
וכתב השו"ע(סי' ב' סעי' ו'): "אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש". וכתב השו"ע (סי' צ"א סעי' ג'): "יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה, וי"א שיש למחות שלא ליכנס בבהכ"נ בגלוי הראש". וכתב הביאור הלכה שם (ד"ה "וי"א שיש"): "ומה שכתוב לעיל סימן ב' דאפילו בלי אזכרה ושלא בבהכ"נ – אסור לילך, עיין בבה"ט,והפמ"ג תירץ דלעיל דוקא ד"א וכאן אסור אפילו פחות מד"א, ועיין לעיל שכתבנו שם בשם הט"ז דבזמנינו אסור בכל מקום מדינא אפי' פחות מד"א".
וכתב המשנ"ב (סי' ב' ס"ק י"א): "ומידת חסידות אפילו פחות מד' אמות, ואפילו בעת השינה בלילה. ויש שמצדדין לומר דאפילו ד"א אינו אסור מדינא רק להצנועין במעשיהן, אבל כבר כתב הט"ז לקמן בסימן ח' דבזמנינו איסור גמור מדינא להיות בגילוי הראש ואפילו יושב בביתו,עי"ש הטעם, וכן כתב בתשובת מהר"י ברונא. וכתב המג"א דאפילו קטנים נכון להרגילם בכיסוי הראש כי היכי דליהוי להו אימתא דשמיא,כדאיתא (בשבת קנ"ו) כסי ראשך כי היכי דליהוי עלך אימתא דשמיא. ודע עוד,דלענין גילוי הראש די בכיסוי היד על הראש, וה"ה אם מפלה ראשו שרי בגילוי הראש. ועיין בפמ"ג שכתב דלילך ד' אמות תחת אויר השמים לא מהני בזה כיסוי הראש ביד".
וכתב כה"ח שם (ס"ק ט"ו): "יש אומרים דאינו אלא מדת חסידות אבל איסורא ליכא, ב"ח, עולת תמיד אות ה', וכן פירשו מחצית השקל כאן ומאמר מרדכי בסימן צ"א אות ה' כוונת מגן אברהם ס"ק ו', ברכי יוסף אות ב', מאמר מרדכי אות א', ועיין מחזיק ברכה אות ב'. ויש אומרים דאיסורא נמי איכא, לבוש סעיף ו', מטה יהודה אות ז' (ועיין נוה שלום אות ד' שהחזיק דבריו), יד אהרן, וכן הבין ישועות יעקב אות ב' דברי הטור והשלחן ערוך, קיצור שלחן ערוך סימן ג' אות ו'. מיהו לדעת זוהר הקדוש פרשת פנחס דף רמ"ה ע"ב אינו אסור לילך ד' אמות בגילוי הראש אלא התלמידי חכמים, והביאו מחזיק ברכה שם, רוח חיים אות ב'. וכן יש להורות דתלמיד חכם אסור לילך ד' אמות בגילוי הראש כדעת הזוהר, ושאר כל אדם ממדת חסידות כסברא ראשונה". וראה עוד במאמר מרדכי לימות החול (פ"ד סעי' ז'-ח') בהרחבה.