שאלה:
כמה כריכות יעשה בציצית? האם צריך לכוון בכריכות לשם מצות ציצית?
ומה הדין אם לא כיון בכריכות?
ומה הדין אם לא כיון בקשרים?
ואם אחד רוצה לשנות מסוג קשירת כריכות אחת לאחרת שלא כמנהג אבותיו שעושים 10, 5, 6, 5, מה הדין?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
חייבים לקשור לשם מצות ציצית ולפחות לכרוך חוליה אחת במחשבה שעושה לשם מצות ציצית:אם תלה את החוטים סתם – יש בזה מחלוקת, ונפסקה ההלכה שילבש ללא ברכה, עיין שו"ע(סי' י"ד סע' ב')[1]. ועיין בספרי "ספר הלכה" (ח"א הלכות ציצית אות צ' ואות צ"א)[2].
בעניין כריכת החוליות: יש שכורכים ט"ל כריכות לסימן שם ה' שהוא כ"ו, ו"אחד" שהוא י"ג, יחד 39. ויש שכורכים כ"ו לסימן שם ה' שהוא כ"ו. הכורכים ט"ל, עושים: ז', ח', י"א, י"ג[3]. והכורכים כ"ו, עושים: 10 ואח"כ 5 ואח"כ 6 ואח"כ 5[4]. ועיין בספרי "ספר הלכה" (ח"א שם אותיות צ"ו-צ"ז),שנוהגים בטלית גדול ט"ל וקטן כ"ו[5]. ומי שנהג כריכות אחרות, עיין להרמב"ם והראב"ד(הלכות ציצית פ"א הלכה ז'), שיכול לשנות למנהג אחר[6].
מקורות:
[1]וז"ל שם: "הטיל ישראל ציציות בבגד בלא כוונה, אם אין ציציות אחרים (מצויים) להכשירו – יש לסמוך על הרמב"ם שמכשיר אבל לא יברך עליו".וכתב המשנ"בשם (ס"ק ו'): "ר"ל שעשה הקשר העליון שהוא מדאורייתא בלי כונה, אבל אם קשר קשר העליון וחוליא אחת בכונה אף על פי שעשה שאר הקשרים והחוליות אח"כ שלא לשמה גם בדאיכא ציצית אחרים – יש להכשיר".
וכתב בא"ח (ש"רפרשת לך לך אות ג'): "אם הטיל ישראל ציצית בבגד שלא בכונה, כלומר שלא נתכוון לשם מצות ציצית – יש פוסלין ויש מכשירין, והלכה כסברת הפוסלין. ולכן צריך להתירם ויחזור ויתלם לשם מצות ציצית. ואם הוא שבת שא"א לו להתירם ולקשרם ואין לו טלית אחרת כשרה – יש לסמוך על המתירים באותו היום דוקא, ואחר שבת יתקננה, אך לא יברך דספק ברכות להקל, וברכות אינם מעכבות. ולכן כל אדם יזהר שלא לסמוך בתליית החוטין ותיקונם אלא על אדם יר"ש ומוחזק בכשרות ובקי ויודע לכוון לשם מצוה ולעשות כל הדברים כתיקונם. ועל כן יזהר לומר בפיו מקודם: 'הריני מטיל ציציות אלו לשם מצות ציצית', יען די"א כל דבר הצריך כונה לשמה צריך להוציא הכונה בשפתיו".
וכתב המשנ"בשם (ס"ק ח'): "אפילו אם לא עשה רק התחיבה בכנף שלא לשמה, וכ"ש אם עשה הקשר עליון שלא לשמה,דרש"יוהרא"ש והתו' ס"לדבעינן מדאורייתא ג"כ תליה לשמה, וקרא דמיעט עו"ג צריך אפילו ישראל עומד ע"ג ומלמדהו לשמה, ע"כ צריך ליזהר לכתחלה קודם התליה בבגד שיוציא בשפתיו בפירוש שתולה כל אלו הציצית לשם ציצית, וכמו שכתבנו לעיל בסימן י"א לעניןטוייה ושזירה".
[2]מאמר מרדכי לימות החול (פ"ז סעי' קי"ז-קי"ח).
[3]כתב השו"ע(סי' י"א סעי' י"ד): "יקח ד' חוטים מצד זה וד' מצד זה, ויקשור שני פעמים זה על גב זה, ואח"כ יכרוך חוט הארוך סביב השבעה קצת כריכות, וקושר שני פעמים זה על גב זה, וחוזר וכורך; וכן יעשה עד שישלים לחמש קשרים כפולים וארבעה אוירים ביניהם מלאים כריכות. אין שיעור לכריכות, רק שיהיו כל הכרוך והקשרים רוחב ארבעה גודלים, והענף שמונה גודלים. וכו' ונוהגים לכרוך באויר ראשון ז' כריכות, ובשני ט', ובשלישי י"א וברביעי י"ג, שעולים כולם מ' כמנין ה' אחד שעולים ל"ט ועם השם הם מ'. ונהגו לעשות בסוף כל חוט קשר, כדי שיעמוד בשזירתו". והעיר המשנ"ב שם (ס"ק ע'): "ובכוונות כתוב: בשני ח', וכן הסכימו האחרונים,דז' וח' הוא שם של י"ה, ואח"כ י"א, ובצירוף הוא שם של הוי"ה, ואח"כ י"ג,גימטריא אחד, וזהו ה' אחד". וכ"כ כה"חשם (ס"ק מ"ז): "ובשל"ה כתב לעשות בשני שמונה ואז הוא מכוון כמנין ה' אחד, וכן כתב הלבוש וכן כתוב בכוונות. מגן אברהם ס"ק כ"ב, וכן כתב ט"ז ס"ק ט"ז, עולת תמיד אות י"א, אליה רבה אות כ'. וכתב דיכוין דשבעה ושמונה הוא נגד שם של י"ה ואחר כך י"א שהוא כנגד ו"ה ואחר כך י"ג בגימטריא אחד וזהו ה' אחד, עכ"ל", וכ"כ בא"ח(ש"רפרשת לך לך סעי' ב').
[4]וכתב כה"ח(סי' י"א ס"ק מ"ז): "ובלחם חמודות סימן מ"ח כתב שבציצית של רבינו שלמה מולכו היה באויר ראשון יו"ד כריכות ואחר כך ה' ואחר כך ו' ואחר כך ה' כשם הוי"ה, והביאו מגן אברהם שם, אליה רבה שם. וכן כתב ברכי יוסף אות ט' בשם מהריק"ש, וכתב דכן נוהגים רוב העולם", וכ"כ המשנ"בשם (ס"ק ע').
[5]כתב כף החיים (פלאג'י) (סימן י'ס"ק ד'): "לפי כתבי האר"י יעשה קשר בסוף כל חוט. גם בטלית גדול יעשה ט"ל, ובטלית קטן כמספר שם הוי"ה ברוך הוא כ"ו". אמנם כה"ח (סי' י"א ס"ק מ"ז) כתב: "אבל המדקדקים נוהגים לעשות ט"ל כריכות כמו שכתב האר"י זצ"ל, וכן כתבו האחרונים עכ"ל. ואין חילוק בין טלית קטן לטלית גדול דבכולם יעשה ט"ל כריכות דכן משמע מלשון סתמיות שער הכוונות, ודלא כמו שכתב כסא אליהו והביאו ה"ר חיים פאלאג'י בספר כף החיים סימן יו"ד אות ד' דבטלית גדול יעשה ט"ל כריכות ובטלית קטן כ"ו, אלא שניהם שוים". וראה במאמר מרדכי לימות החול (פ"ז סעי' קכ"ה): "בסדר הכריכות יש נוהגים שבמקום לכרוך 7, 8, 11, 13 כורכים בסדר של 10, 5, 6, 5 כריכות, שבזה רומז על שם "הויה" ברוך הוא. ומנהגינו לעשות בטלית גדול ט"ל כריכות, ובטלית קטן כ"ו כריכות".
[6]לדעת הרמב"ם שם, מעיקר הדין יש לכרוך שלוש כריכות, ולקשור, וזה נקרא חוליה. בהלכה ח' שם כתב שמספר החוליות אינו קבוע, אלא לא פחות משבע ולא יותר על שלוש עשרה (חלקם תכלת כמפורט שם), כדי שיהיה שליש מן הציצית החוטים המשולשים ושני שליש מן הציצית ענף (כלומר לא קשור). ועוד כתב שם (הלכה ט') שאם רוצה לעשות כנ"ל בלבן בלבד – הרשות בידו וכן מנהגינו, ואם רוצה לעשות כסדר אחר בענין החוליות – עושה. כללו של דבר שיתכוון להיות הכרוך שליש והענף שני שלישים, ויש מי שאינו מדקדק בדבר זה בלבן. והראב"ד שם חולק עליו, וכתב שמעיקר הדין יש לכרוך קשר אחד ואח"כ לעשות שבע כריכות (חלקם תכלת כמפורט שם) וקושר, וזה חוליה אחת. ועושה סך הכל ארבע חוליות זהות. אמנם, המנהג, לדעתו, אינו כן, אלא לעשות חוליה אחת בשני קשרים סמוך לכנף, ושתי חוליות בסוף הגדיל עם שלשה קשרים, ובאמצע כורך בלא דקדוק בין מכונס בין מפוזר בתכלת ובלבן. וכדברי הרמב"ם כתב השו"ע(סי' י"א סעי' י"ד הובא לעיל בהערה ע"א).