שאלה:
כדי להתחייב ברכת המזון יש לאכול כזית פת תוך כדי אכילת פרס. כמה זה כזית פת(האם פרוסת לחם שחור)? כמה זה תוך כדי אכילת פרס?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
אי אפשר לומר כמה שוקלת פרוסת לחם, כי יש פרוסה דקה ויש פרוסה עבה, יש לחם עגול ויש ארוך. הכלל הוא: שיעור כזית הוא 27 גרם, וצריך לאוכלו תוך ארבע דקות כדי לצאת ידי חובת אכילת לחם בשבת או כדי לברך ברכת המזון[1]. ועיין בא"ח (ש"ר חוקת אות י"ב).
מקורות:
[1] ראה משנ"ב (סי' ר"י ס"ק א'), כה"ח שם (ס"ק ז'). ועוד שם (ס"ק ח'), וז"ל: "פרס לדעת מרן ז"ל הוא ג' ביצים כמו שכתבנו לעיל סימן ר"ח אות ג"ן יעו"ש. וכן כתב חיי אדם שם, דרך החיים שם, בן איש חי שם. וזמן שיעור אכילת פרס לפי מה שאנו משערין במשקל כל ביצה י"ח דראה"ם כמו שכתבנו לעיל סימן קס"ח אות מ"ו, עשינו נסיון לזה פעם ושתים ושקלנו פת שיעור ג' ביצים דהיינו נ"ד דראה"ם, ונמשך זמן אכילתן פעם ד' מינוטין ופעם ד' וחצי ופעם חמשה מינוטין, וכל מינוט הוא חלק מששים בשעה כידוע. ולכן לענין אכילה יש לחוש ולהחמיר לאכול כזית בתוך זמן ד' מינוטין, אבל לענין חולה שמאכילין אותו ביום הכפורים כמ"ש בסימן תרי"ח יש להחמיר ולשער בה' מינוטין. ולפי מה שמשערין בחולה לחומרא וחושבין כדי אכילת פרס ד' ביצים כמ"ש שם בסימן תרי"ח, אם כן הוי שיעור כדי אכילת פרס של חולה ז' מינוטין". וראה עוד מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק י"א סעי' צ"ד ופרק מ"ה סעי' ו') בעניין זמן כדי אכילת פרס.
וראה עוד במאמר מרדכי שבת (ח"א פרק כ' סעי' ס"ד): "צריך לאכול את הכזית פת תוך כדי אכילת פרס. ובשיעור זמן זה נחלקו ורבו הדעות, ולהלכה – צריך לסיים תוך ארבע דקות. ומי שאינו יכול לסיים אכילת "כזית" תוך ארבע דקות – רשאי להמשיך את אכילתו עד תשע דקות". ושם בהערות: "ובשיעור כדי אכילת פרס רבו השיטות: דעת הרמב"ם (שביתת עשור פ"ב ה"ד) שזמן אכילת פרס הוא זמן אכילת שלוש ביצים לחם. ודעת רש"י בפרק בתרא דיומא (שם ד"ה "חצי פרס") והתוספות (פרק כיצד משתתפין, עירובין פ"ג ע"ב ד"ה "שבעת") שזמן אכילת פרס הוא זמן אכילת ארבע ביצים לחם. ונחלקו גם האחרונים בשיעור הזמן לרמב"ם – י"א שהשיעור הוא ארבע דקות וי"א שתי דקות. ולהלכה אנו נוהגים שהשיעור הוא ארבע דקות (ראה כה"ח סי' תרי"ב ס"ק טו"ב וי"ח).
לדעת המגן אברהם (סימן ר"י ס"ק א') גם ביום חול צריך להקפיד לאכול כזית כדי אכילת פרס כדי שיוכלו לברך ברכת המזון. ולכן אם מביאים לפניו פרוסות לחם קטנטנות שבכל אחת מהן אין כזית – צריך להקפיד לאכול ביחד שנים או שלושה מהן כדי שיאכל כזית בכדי אכילת פרס. וביום חול אין נפק"מ אם יאכל בתחילת הסעודה או בסוף. ועיין לכה"ח (שם ס"ק ז'-ח') שצריך לאכול תוך ארבע דקות, ואם לא אכל בזמן ואין לו עוד לחם – יברך ברכת המזון בלי שם ומלכות. ועיין לבא"ח (פרשת חקת סעי' י"ב ופרשת מסעי סעי' ז') שפסק כן מדין ספק ברכות לבטלה אבל בליל פסח וסוכות אם לא אכל את הפת או המצה תוך שיעור זמן של ארבע דקות – לא יצא ידי חובה, עיי"ש.
הפמ"ג (מובא במשנ"ב שם ס"ק א') מחדש שאם אכל פת כדי שביעה, שאז מתחייב בברכת המזון מדאורייתא, אז אפילו אם אכל מעט מעט לא בשיעור כדי אכילת פרס – מברך ברכת המזון. ונראה שמדין סב"ל – לא יברך אלא בלי שם ומלכות ויהרהרם בליבו.
ע"כ צריך לשים לב לאכול את כזית הפת בארבע דקות. וגם האנשים הממעטים באכילת לחם ולפעמים אינם אוכלים כזית לחם בכל הארוחה, או שאוכלים מעט מזעיר בתחילה או בסוף, ישימו לב לאכול כזית לחם בתחילת הארוחה ואחר כך יאכלו כרצונם. אבל לא יאכלו בשבת ויו"ט את כזית הפת בסוף הסעודה, משום שאז אכילת פת זו שעליה עיקר הסעודה נאכלת על בטן שבעה, ואולי היא אכילה גסה ולא "לתיאבון". ראה שו"ע (סי' ר"ח סעי' ט' וסי' ת"ט סעי' ז', סי' תע"ה סעי' א' ו-ו' וסי' תרי"ב סעי' ג' וד') וברמ"א (סי' קס"ז סעי' א'), כה"ח (סי' ר"י ס"ק ז' ח').