עיקר וטפל בברכת מזונות

שאלה:

למדתי במשנה ברורה שבברכת "מזונות" ישנו קריטריון שונה משאר הברכות לגבי "עיקר" ו"טפל". אם ה"מזונות" נועד לדבק את המאכל – דינו כטפל, אך אם הוא נועד כדי ליתן טעם, אפילו הוא מיעוט – הוא נחשב לעיקר והברכה נקבעת על פיו. לכן, ברצוני לשאול: מה יש לברך על המאכלים הבאים:

1. שניצל (המצופה בפירורי לחם). 2. מרק אטריות. 3. קסטה. 4. גלידה בגביע.

הבנתי עוד מדברי המשנה ברורה, שגם אם אפשר לברך על כל מאכל בנפרד (לדוגמא: על הגלידה ועל הגביע), אם לפי ההלכה אין צורך לברך שתי ברכות, אלא יוצאים ידי חובה בברכה אחת, הברכה השנייה נחשבת כ"ברכה שאינה צריכה". לכן, ברצוני לדעת מהי ברכתו של כל אחד מן המאכלים הנ"ל, כדי שלא אבוא לידי תקלה ומכשול.

תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)

בענין עיקר וטפל בברכת "מזונות". מסתמא כוונתך לדברי השו"ע (סי' ר"ח סעי' ב'-ג') ולמשנ"ב שם, ולשו"ע (סי' רי"ב סעי' ב') ומשנ"ב שם (ס"ק י"ג).

כללו של דבר – קמח שמעורבים בו שאר דברים, כגון: שקדים, בוטנים, בשר וכו', אם הקמח בא להטעים את המאכל^[1] או לסעוד את הלב, אע"פ שהוא מועט – יש לברך על המאכל "בורא מיני מזונות". אם הקמח בא לדבק בעלמא – יש לברך על העיקר והקמח מתבטל כלפיו. דהיינו, אם יש שקדים שלמים^[2]– מברך עליהם "בורא פרי העץ", או על בוטנים מברך "בורא פרי האדמה", ופוטר את הקמח.

לגבי שניצל – אעפ"י שהקמח הוא על גבי הבשר ואינו מעורב בו – מברך "שהכל" על הבשר ופוטר בכך את הקמח שעליו (עיין בסי' רי"ב שם, שאין נפקא מינא אם הקמח על גביו או מעורב בו), מהטעם, שהקמח בא לדבק את השניצל או הדג שלא יתפוררו.

לגבי מרק אטריות – אם המרק הינו מועט – מברך על האטריות "בורא מיני מזונות" ופוטר את המרק^[3].

לגבי גלידה בגביע – כיון שהעיקר הוא הגלידה והגביע מתבטל כלפיה, שהרי תפקיד הגביע הוא רק להחזיק את הגלידה כי אי אפשר לאוכלה מבלי הגביע, לכן יברך על הגלידה "שהכל" ובכך פוטר את הגביע. עיין שו"ע (סי' רי"ב) ומשנ"ב שם (ס"ק י"ג^[4]).

אמנם, יש להסתפק, אם אדם אוכל גלידה וסיימה, ועדיין נשאר לו חצי גביע ריק, האם יכול לסיים את אכילת הגביע בלא ברכה על סמך ברכת "שהכל" הראשונה שפטרה את הגביע, או כיון שעתה אין בו גלידה יברך עליו "מזונות" ויאכלנו, וצ"ע בזה^[5].

מקורות:

[1] בא"ח (פר' פנחס ש"ר סעי' י"ז).

[2] בא"ח שם (סעי' י"ב), כה"ח (סי' ר"ב ס"ק נ"ז).

[3] ראה בחוברת הלכות ברכות הנהנין [למרן הרב זצ"ל] (עמ' 60): "רוב אטריות- מזונות ופוטר הכל, מיעוט אטריות ונועדו להשביע- מזונות ושהכל, מיעוט אטריות ואינם חשובים- רק שהכל".

[4] וע"ע בכה"ח (סי' ר"ה ס"ק י"א).

[5] ראה ט"ז (סי' רי"ב ס"ק ח'), וז"ל: "נראה דזה דוקא אם אוכל הרקיקין עם המרקחת, אבל אם אכל המרקחת מלמעלה והשאיר הרקיקין ואוכלן בפני עצמן, צריכין ברכה הראוייה להם דאז עשה מהם גם כן עיקר". וע"ע בכה"ח שם (ס"ק י"ד) שכתב כן בשם כמה מהאחרונים, ואפשר שהם מיירי שיש טעם טוב בדבר הטפל והם ראויים מצד עצמם לברכה, אך בדבר שהוא טפל לגמרי וכמו בגביע גלידה שדרכו תמיד להאכל רק ביחד עם העיקר שהוא הגלידה, אף שכבר סיים לאכול את הגלידה – אין מברכים עליו בפני עצמו. וע"ע להלן שאלות כ"ד-כ"ה.