שאלה:
האם יש צורך להתרומם מעט כאשר מזכירים את שם ה' בזימון? מהו הטעם לכך?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
הספרדים לא נוהגים להתרומם כשאומרים את שם ה' בזימון, אך לנוהגים להתרומם, טעמם הוא – כיון שזהו לכבוד ה'[1].
מקורות:
[1] ראה באשל אברהם (בוטשאטש, סי' קצ"ב), וז"ל: "אודות קימה ארגליו בעת אמירת הזימון בעשרה, שראיתי מהמפורסם בשם טוב מוהר"ר משה יודא ליב ע"ה מנוחתו כבוד בק"ק סאסיב יצ"ו, שהיה נוהג כן. ויש בזה כבוד שמים ודאי כמו שאמרו חז"ל [סנהדרין ס, א] גבי אהוד ע"ה. ויש לזה פנים בהלכה גם כן, מצד שכל דבר שבקדושה צריך להיות בעמידה, והרי כל דבר שבקדושה אין אומרים כי אם בעשרה, וכן הוא זימון בעשרה שנוסח נברך לאלקינו אין אומרים כי אם בעשרה, והרי זה כדבר שבקדושה ונכון לקום. הנה הגם שמנהג העולם איננו כן, ונראה מזה שאין זה בגדר דבר שבקדושה, כי אין הקביעות רק שמה שהוא דבר שבקדושה איננו כי אם בעשרה, מה שאין כן מה שהוא בעשרה דוקא אין הכרע מזה שהוא דבר שבקדושה, ואפשר שאיננו דבר שבקדושה ומכל מקום הוא בעשרה וכדמצינו ברכת חתנים וכדומה הרבה שהוא בעשרה, ומכל מקום פשוט שאיננו דבר שבקדושה והיא בישיבה לכולי עלמא. (מצורף לזה שבבחינת קשות מיושב, הרי ברכת המזון שהוא בחינת קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף [פסחים קיח, א]. נכון שיהיה בישיבה. ואולי זהו גם כן טעם מה שכתב מוהרמ"א ע"ה בהגה בסימן רע"א סעיף י' שיותר טוב לישב, הגם שכנראה שעל ידי עמידה יש הוראת כבוד שמים ביותר, מ"מ מצד יישוב הדעת שהוא ביותר במיושב נכון לישב, ועל פי זה אין ללמוד מהגדולים שיש אצלם קיבוץ רבים בעת הקידוש והם עומדים בעת הקידוש מפני כבוד הציבור כדמצינו במגילה [סימן תרצ סעיף א], מה שאין כן את שאין אצלם קיבוץ רבים הרי נכון לעשות כהשו"ע. ואני טעיתי בזה עד כה, כי לא הבחנתי בזה ולמדתי ממה שראיתי הגדולים המפורסמים ברבים עושים כן, או מצד הסברא דעדיף להרבות הכנעה על עצמו בקימה כעבדא קמי מאריה, וכעת אני רואה דהכי עדיף כבשו"ע וכנ"ל). אך על כל זה אין שום קפידא על העומדים בעת הזימון בעשרה, משום כבוד שמים. והוא בבחינת קום כי דבר אלקים כו' [שופטים ג, כ] וגם אם כל המסובים עמו אינם קמים כלל, אין בזה שום צד קפידא, כיון שיש לומר שהקימה היא מצד כבוד ציבור וכנ"ל גבי קידוש, ממגילה שאמרו חז"ל בו כבוד ציבור, גם אם כל אחד ואחד מהציבור יש בידו מגילה כשירה אומר בלחש כל המגילה, על כל זה כיון שנראה שהקורא הוא הכללי דהציבור מצד שאומר בקול רם, על ידי זה יש לו לעמוד מפני כבוד ציבור, וכן הוא בזה, שהגם שעכשיו כל אחד ואחד אומר כל ברכת המזון, מכל מקום כיון שהוא המזמן ואומר בקול רם ואומר נברך בשם, נכון שיעמוד מפני כבוד עדה הק', שהוא מזמינם. אך גם בלא טעם זה ג"כ אין קפידא בזה מצד אגודות, כיון שאין בזה דררא דאיסורא וההלכה ברורה היא הנהוג שלא לעמוד וכנ"ל, והעומד הוא עושה על עצמו מדת חסידות לכבוד שמים, אין בזה שום קפידא דדררא דאגודות כלל. גם הרי הרואה יכול לומר שקימתו שלא בכוונה כלל רק לאיזה תנועה בעלמא בגופו, כיון שהרשות נתונה לקום או לישב. וגם לפי מה שכתב בזה המג"א ע"ה סוף סימן תצ"ג, דלמסקנא יש למנוע מאגודות גם היכא דשייך הרואה אומר מלאכה לית ליה, וכמו שכתבתי בזה במקום אחר, שהיכא שאין קביעות אין שום קפידא בזה כמו שכתב הפרי מגדים [אשל אברהם] שם ע"ה, אך בנידון דידן הוא לפעמים בדרך מצוי וקביעות כשקבוע לזמן בעשרה בכלל שבת ק' וכדומה. על כל זה נראה דמצד אפושי פלוגתא לא מפשינן, אין להעמיס בכוונת המג"א ע"ה בזה כי אם במלאכה בירושלים שהוא ניכר היטב וגלוי, מצד שינוי מצד המלבושים ביום נייחא ממלאכה, ובהגיע לפניו מלאכה הוא מונע את עצמו ממנה גם שהוא רגיל בכל יום לעשותה, וכדומה אמתלאות. אך מצד כבוד ציבור הרי פשיטא שיש בזה יישוב מספיק לכו"ע". וע"ע דרכי חיים ושלום (מונקאטש, אות ש"ה).