שאלה
האם מותר לכתוב כעין "קמיע" בחול המועד?
תשובה
אם הקמיע הוא מוסמך ויודע לכותבו כמו שצריך וכותבו לצורך חולה שאין בו סכנה או ליולדת וכדו' מותר וטוב שיכתבו בכתב משיטה, אמנם במקום הצורך ניתן גם בכתב מרובע, ובפרט אם כותבו לחולה וכדו'.
מקורות
כתב השו"ע סי' תקמ"ה סעי' א' "אסור לכתוב בחול המועד ואפילו להגיה אות אחת בספר, אסור. הגה: ולצורך רבים יש אוסרים כל שאינו לצורך המועד (ת"ה סימן פ"ה), ויש מתירין (כל בו וב"י). ונהגו להקל בכתב שלנו שאינו מעשה אומן", וכתב המשנ"ב ס"ק ד' "יש אוסרין – ס"ל דסתם כתיבה מעשה אומן הוא והיש מתירין ס"ל דכל כתיבה זולת ספרים תפילין ומזוזה אפילו כתיבה מרובע הוי כמעשה הדיוט שאין אדם מקפיד לכתוב אותן כתיקונן כ"כ".
ובס"ק ה' כתב "בכתב שלנו וכו' – היינו בכתב משיט"א דנקטינן לדינא שזה הכתב אינו מעשה אומן ועיין ס"ה דמבואר שם דאף בזה הכתב נהגו להחמיר לשנות מ"מ בענינינו שהוא צרכי רבים א"צ לשנות".
כתב הכה"ח בס"ק ב' "אסור לכתוב בחול המועד וכו'. ור"ת התיר לכתוב כתב מש"ק כמו שכתבו בשמו בארחות חיים ובספר רבינו ירוחם, ופירשו מור"ם ודעמיה שהוא כתב משיט"א, וכן הוא האמת, ודלא כהרב אליה רבה אות א' שכתב לכתוב במשקין, וכן מוכח מדיהיב טעמא שאינה כתיבה תמה ולא ניתנו בסיני וכו', וזה ברור. ברכי יוסף אות א'. וכן כתב עוד בשיורי ברכה אות א' להוכיח דכתב מש"ק הוא משיט"א ודלא כהרב אליה רבה. וכתב עוד שם בשם הגהות מיימוניות סוף פרק ז' דספר תורה דכתיבה דקה שלנו דהיינו משיט"א אין חוששין בו כיון שאינו כתיבה גמורה יעו"ש. וכן כתב חיי אדם כלל קי"א אות א' דהא דאסור לכתוב בחול המועד דוקא בכתב שכותבין בו סת"מ דהוי מעשה אומן. וכן כתב מקרא קודש סימן נ"ג אות א'", ובס"ק יא כתב "ולצורך רבים יש אוסרים וכו'. כן כתב בתרומת הדשן סימן פ"ה. וכתב שם דסתם כתיבה שאסרו חכמים חשיבה מלאכת אומן וכו', ומשמע מדבריו דאפילו כתיבה משיט"א שלנו ולצורך רבים אסור אם אינו לצורך המועד יעו"ש. אמנם הב"ח חלק עליו וכתב דהדבר פשוט דלא אסרו כתיבה במועד אלא בכתב אשורית שכותבים בהם סת"ם דמעשה אומן הוא, אבל כל כתיבה מאשי"ט שלנו אינו מעשה אומן ומשום הכי התירו לכתוב אפילו שאילת שלום וחשבונותיו, ומכל שכן דשרי לכתוב לצורך רבים אפילו אינו לצורך המועד ובלא שינוי, אלא שכתב דנוהגים לדקדק לכתוב בשינוי והשינוי יהא שהכתב בעצמו לא יהא יפה באותיותיו כמו שהוא נוהג לכתוב יפה בחול, אבל אם הכתב יפה כמנהגו בחול אלא שמשנה להתחיל לכתוב בקרן זוית של הנייר אין זה שינוי יעו"ש. והביא דבריו שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ג', עולת שבת אות א', אליה רבה אות ה'. והמיקל לכתוב בלא שינוי במקום שאין מנהג לא הפסיד. דרכי משה אות ד', אליה רבה שם". יוצא שלצורך רבים מותר לכתוב בכתב עגול אף שלא לצורך המועד.
ב
וע"ע בשו"ת הרשב"א (חלק ד' סי' רמ"ה), ז"ל: "יכול אדם לצאת בקמיע בשבת בין בצוארו בין בזרועו אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה. כך שמעתי מפי ה"ר אהרן ז"ל. ועוד אמר שכותבין כל קמיע אפי' בשבת לחולה שיש בו סכנה או ליולדת היכא דאינהו תבעי ליתובי דעתייהו. אף על פי שאין אנו יודעים אם הוא מומחה אם לאו".
וכתב הכה"ח בסי' ש"א ס"ק קל"ח "מעשה באיש אחד שמצא סגולה אחת בספר כ"י מאדם גדול מהראשונים למי ששתה סם המות לכתוב לו ותיכף מקיא האדם וחוזר לבריאותו, ואירע כמה פעמים שאיזה נער או מר נפש בכעסו שתה סם המות וזה האיש כתב קמיעא זו ועשה והצליח שהקיאו אותו והבריאו, ויהי היום ליל שבת קודש אירע שנערה ישראלית שתתה סם המות והתחילו לה דבקי מיתה ובאו אצל האיש הזה בליל שבת וקם וכתב הקמיעא לנערה ותיכף הקיאה ועמדה על בוריה, אי שפיר עבד, עיין ברכי יוסף אות ו' מה שהאריך בזה וסיים כיון דכוונתו היה להציל נפש ועל ידי הסגולה הויא הצלה נראה דלית ביה סרך איסור אפילו מדרבנן ולמפרע מצוה גדולה עשה יעו"ש. ועיין להרב זרע אמת חלק ג' יורה דעה סימן קכ"ג מאי דשקיל וטרי בדברי הברכי יוסף הנז' ומה שהוסיף להביא ראיה לדבריו יעו"ש, והביא דבריו הפתח הדביר אות ט' וכתב דאם אין הרפואה בדוקה נראה פשוט דאין להתיר איסור דאורייתא יעו"ש".
כתב השו"ע סי' תקל"ב סעי' ב' "כל רפואה מותר בחול המועד" וכתב המשנ"ב ס"ק ה' "כל רפואה מותר בחוה"מ – היינו שמותר לעשות אפילו מלאכה גמורה לצורך רפואה ואפילו לחולה שאין בו סכנה הא ביום טוב אסור אפילו לשתות דבר שהוא משום רפואה גזירה אטו שחיקת סממנים [מ"א ופמ"ג]". וא"כ אפי' שיש ספק שירפא יהיה מותר לכותבו. ואפי' לחולה שאין בו סכנה או ליולדת.
וא"כ לכאורה אם הקמיע הוא מוסמך ויודע לכותבו כמו שצריך טוב שיכתבו בכתב משיטה אמנם במקום הצורך ניתן גם בכתב מרובע.
העולה
אם הקמיע הוא מוסמך ויודע לכותבו כמו שצריך וכותבו לצורך חולה שאין בו סכנה או ליולדת וכדו' מותר וטוב שיכתבו בכתב משיטה, אמנם במקום הצורך ניתן גם בכתב מרובע, ובפרט אם כותבו לחולה וכדו'.