שאלה:
נער שחל יום היכנסו למצוות בחוה"מ פסח (י"ט ניסן), שאין מניחים בו תפילין, ולטענת המשפחה קיים "מנהג" שאין מתחילים להניח תפילין אלא ביום שמוציאים בו ס"ת ויום אסרו חג חל ביום שלישי, כיצד להורות להם?האם מותר לנער להקדים את זמן הנחת התפילין קודם שנעשה בן י"ג שנה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מעיקר הדין, קטן אפילו פחות מי"ג שנה, אם יודע לשמור עצמו בטהרה – יכול להניח תפילין. אך נהגתם שלא להניח תפילין עד גיל 13 שנה ויום אחד[1].
הכלל הוא כזה – היום שנולד, הוא יום 13 שנה ויום אחד, דהיינו: אם נולד בי"ט ניסן חיובו בי"ט ניסן אחר י"ג שנה. לפיכך, אם חל י"ג שנה ויום אחד בחוה"מ, יכול להניח תפילין לפני כן כמה ימים אליבא דכו"ע, או שיניח מיום אסרו חג של פסח והלאה. ואם חל יום אסרו חג ביום שאין מוציאים בו ספר תורה – אסור לדחות בשל כך את הנחת התפילין עד ליום שיש בו ספר תורה.
ובמקרה דידן, יש להורים שתי אפשרויות: א. שיניח תפילין ביום ב' או ה' לפני הפסח בבית הכנסת, ולא יעלה לספר תורה עד יום י"ט בניסן[2]. ב.שיניח תפילין ביום ג' כ"ב ניסן, ויעלה לתורה ביום חמישי כ"ד ניסן. ובכל אופן אסור לדחות את הנחת התפילין ליום ה' כ"ד ניסן, כיון שבינתיים יעברו עליו יומיים בלא הנחת תפילין מאז חיובו[3].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סימן ל"ז): "קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם. הגה: ושלא ליכנס בהן לבית הכסא (רש"י פרק לולב הגזול), חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו. הגה: וי"א דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד. (בעל העיטור) וכן נהגו, ואין לשנות". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ב): "ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן [מ"א] ועיין בבה"ל". וכתב בבה"ל שם (ד"ה "וכן נהגו"): "ועיין בפמ"ג שמצדד לפסוק כמש"כ הב"ח דעכ"פ קטן בן י"ב שנה הלומד תלמוד ומבין יכול להניח תפילין דעליו בודאי נוכל לסמוך אם יודע לשמור את עצמו מהדברים הנזכרים בסמוך".
וכתב כה"ח שם (ס"ק י"ד): "ואף על פי שהרב בעל המפה והלבוש כתבו שנהגו כסברת בעל העיטור ואין לשנות, אנו אין לנו אלא כדברי הרב בית יוסף ז"ל שסובר דקטן ממש בן תשעה בן עשרה שנים. הר"ש הלוי ז"ל בתשובותיו חלק א' חלק אורח חיים סימן א', ועיין שם שהרבה להקשות על סברת בעל העיטור יעו"ש, והביאו כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף ושיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ב', וכן הסכים הב"ח ז"ל כסברת מרן ז"ל והביאו שיירי כנסת הגדולה שם ושתילי זיתים אות ו', וכן כתב עולת תמיד אות ד'. וכתב הב"ח: והכי נקטינן דבקטן הלומד תלמוד אפילו אינו אלא בן י"ב שנה היודע לשמור תפיליו, אביו חייב לקנות לו תפילין, וכן נהגו, ודלא כהרב בהגהה דאוסר עכ"ד, והביאו עולת תמיד שם, אליה רבה אות ג'. ועיין סידור בית עובד בדיני מי הם החייבים בתפילין אות ד' וברכי יוסף אות ה' ושיורי ברכה אות ג' ובדברינו לסימן טו"ב אות יו"ד ולסימן ע' אות ו'. ואפילו לדעת מור"ם ז"ל כתב המגן אברהם ס"ק ד' דעכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן, והביאו אליה רבה שם, וכן כתב רבינו זלמן אות ג', בית עובד שם, קיצור שלחן ערוך סימן יו"ד אות כ"ד".
ועוד כתב שם (ס"ק י"ג): "וזהו החינוך הוא מדרבנן, אבל מדאורייתא – פטור מתפילין ואפילו יודע לשמור תפילין שלא יישן וכו' עד שיהיה בן י"ג שנים ויום אחד ואז הוא בעצמו חייב לקנות לו תפילין כי היכי דחייב בכל מצות עשה מן התורה. ב"ח. וז"ל שערי תשובה אות ד' כל שהגיע לי"ג שנים ויום אחד אף שאין ידוע שהביא שערות – חייב בתפילין מדינא מחמת חזקה דרבא, דכל שהגיע לכלל שנים חזקה הביא סימנים, עכ"ל".
אמנם מנהגנו ראה במאמר מרדכי לימות החול (פרק ח' הל' צ"ט): "קטן שיודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן או יפיח בהם, ושלא להיכנס איתם לבית הכסא ושלא לנהוג איתם בקלות ראש – חייב אביו לקנות לו תפילין ולחנכו. ונהגו היום לקנות לו בגיל י"ב שנים וחצי" .
[2] כתב השו"ע (סי' רפ"ב סעי' ג' ): "הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין", וכתב כה"ח (שם ס"ק כ"ב): "דוקא למנין שבעה עולין, אבל ביום טוב ובשאר ימים שעולין פחות משבעה – אין אשה וקטן מצטרפין, וכן הסכימו כל האחרונים. עולת שבת אות ג'. וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל שהבאנו לעיל אות ג' שאינו עולה הקטן והאשה אלא לשביעי דוקא יעו"ש. וכן כתב הברכי יוסף אות ה'. והגם דיש מקילין כמו שכתב בברכי יוסף שם, אנו אין לנו אלא דברי האר"י ז"ל שנותן טעם בסוד. ונראה דבדיעבד אם כבר קראו לקטן ולא הרגישו עד שבירך, דיש לסמוך על המתירין".
[3] ראה בשו"ע (סי' ל"ז סעי' א'): "גדול שכר מצות תפילין, וכל מי שאינו מניחם הוא בכלל פושעי ישראל בגופן". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ב'): "פי' אפילו מניעתו הוא רק לפרקים, וכ"ש אם מבטל תמיד ממצוה זו. והפמ"ג הביא בשם נ"צ דאפילו מי שביטל מתפילין יום אחד הוא ג"כ בכלל פושעי ישראל". ובמעלתו כתב המשנ"ב שם (ס"ק א'): "שכל המניחן מאריך ימים בעוה"ז, שנאמר:'ד' עליהם יחיו', כלומר אותם שנושאים שם ה' עליהם בתפילין יחיו, ומובטח שהוא בן עוה"ב, ואין אש של גיהנם שולט בו, וכל עונותיו נמחלין לו. טור בשם השמושא רבא".