שאלה:
האם מותר להתפלל בחדר ששוכב בו חולה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
אם יש חולה בחדר ויש חשש שהוא מפיח או מטנף – יש לכסות את הטינוף ולפזר ריח טוב בחדר, ורק אח"כ אפשר להתפלל בחדר[1].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' ע"ט סעי' א'): "היתה צואת אדם מאחריו – צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח, אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח – צריך להרחיק ד' אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח. ומלפניו – צריך להרחיק מלא עיניו אפילו בלילה. או שהוא סומא (תשובת הרשב"א סי' קס"ח וב"י בשם הר"י) שאינו רואה אותה – צריך להרחיק עד מקום שאינו יכול לראות ביום. ואם הוא מצדו – דינו כמלאחריו".
ועוד כתב שם (סעי' ט'): "יצא ממנו ריח מלמטה – אסור בדברי תורה עד שיכלה הריח; ואם יצא מחבירו – מותר בדברי תורה משום דאי אפשר, שהתלמידים קצתם גורסים וקצתם ישנים ומפיחים בתוך השינה. אבל לקרות קריאת שמע – אסור עד שיכלה הריח". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ל"א): "לקרות ק"ש – או לברך שום ברכה".
וכתב בשו"ע (סי' ע"ו סעי' ב'): "צואה בגומא – מניח סנדלו עליה וקורא, דחשיבא כמכוסה וכיון שאין ריח רע מגיע לו – מותר, והוא שלא יהא סנדלו נוגע בה" , וכתב הבא"ח (פרשת בא ש"ר סעי' כ"ח): "אם בא להם ריח רע מבית הכסא או מבית אחר בעת לימודם בד"ת או בעת שמתפללים – מותר להשליך בלויי הסחבות שרופים כדי שיעלה עשנם ויתבטל הריח רע שלא ירגישו בו, או ישליכו מי ורדים שיש להם ריח טוב וכנז' באחרונים ז"ל". וראה עוד מאמר מרדכי לימות החול (פרק י"ד סעי' נ"ג ואילך) במפורט. וע"ע להלן שאלה כ"ו.