שאלה:
אחי מתפלל בשבת בבית הכנסת של יהודי תימן, בקהילה ב______ שבארצות הברית. במניין זה יש כעשרה מתפללים, חלקם מחללי שבת בפרהסיא, מגיעים לבית הכנסת ברכבם, ומתגלחים בתער. לא ניתן למונעם מכך. פעמים והם רוב המניין.
נשאלתי על ידי אחי – הואיל ואין בקרבת מקום בית כנסת תימני אחר, האם הוא רשאי להישאר להתפלל בבית כנסת זה, או שעליו להתפלל בביתו או בבית כנסת אחר, אפילו שאינו תימני?
אודה לכבודו אם יוכל לשלוח את תשובתו לאחי, שכן דברי מרן הראשון לציון בודאי ישפיעו עליו ועל הקהילה, ושבו בנים לגבולם ולאביהם שבשמים.
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
קבלתי את מכתבו של אחיך הרב א. ח. שליט"א מיום י"ד במרחשון תשנ"א, הכתוב בטוב טעם.
אולם גם אם כל הדברים שכתבת הם אמת וצדק, אעפי"כ אין צורך למהר בנושא זה, אלא יש להודיע לקהל שיש לשמור שבת כהלכתו, וכן לא לגלח בתער ולהמשיך במסורת המפוארת של יהודי תימן, שכידוע שמרו כל הזמן על קדושתם וצלם פניהם, ולמרות כל הרדיפות שהיו בתימן, עמדו על המשמר, ובתקיפות רבה, לקיים תורה ומצווות.
אם למרות זאת לא יאות הקהל לשמוע, רשאי הרב לעזוב אותם, ולהתפלל במקום אחר[1].
יהי רצון שהקב"ה יערה עליכם רוח ממרומים לשמור ולעשות ככל אשר יורוך, אכי"ר.
מקורות:
[1]ראה בהערה ה', כי מעיקר הדין מחלל שבת – לא מצטרף, ומכל מקום בשעת הדחק ניתן לסמוך על מה שכתב בשו"ת בנין ציון החדשות (סימן כ"ג), וז"ל: "והנה עד כה דברנו מעיקר הדין איך לדון מחלל שבת בפרהסיא, אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם אחר שבעו"ה פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר, אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא, ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד, מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י תפילה וקידוש, ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת, שדומין ממש לצדוקין, דלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה לבין עובדי ככבים כמבואר (סי' שפ"ה) וכ"כ גם המבי"ט (סי' ל"ז). ואפשר נמי דצדוקין שלא הורגלו בתוך ישראל ולא ידעו לעיקרי הדת ואינם מעיזין פניהם נגד חכמי הדור לא חשבי מזידין וכו' יע"ש. והרבה מפושעי הדור דומין להם ועדיפי מהם, שמה שמחמיר הר"ש בקראים להחשיב יינם יין נסך אינו מפני חילול מועדות שדומה לשבת בלבד אלא מפני שכפרו גם בעיקרי הדת שמלין ולא פורעין ואין להם דיני גיטין וקדושין שעיל ידי זה בניהם ממזרים. ובזה רוב הפושעים שבזמנינו לא פרצו. ולכן לענ"ד המחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם תבוא עליו ברכה. אכן גם למקילים יש להם על מה שיסמכו אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד שזה ודאי כמומר גמור ונגיעת יינו אסור".
ובשו"ת מהרש"ם (חלק א' סימן קכ"א): "גם כיון שאינו מחלל בדברים חמורים המפורסמים לכל, יש לומר דדמי להא דחו"מ סימן ל"ד סכ"ד. וגדולה מזו כתב הב"י בא"ע סימן מ"ד בשם העיטור, דלא מקרי מחלל שבת אלא בעבודת קרקע. וכ"ה בתשב"ץ ח"ג סימן מ"ג מ"ז, וחידושי רע"א ליו"ד סי' ב'. ואף דלא קיימא לן כן, מכל מקום הרי מבואר בב"י שם סימן מ"ב בשם מ"כ, דאם לא נתברר שמחלל שבת בשל תורה, וספק שמא רק בדרבנן, לא נפסל לעדות. ומכל שכן שלא נעשה מומר בפרהסיא, דאפילו אם חילל שבת בשל תורה, שמא היה בשגגה ואומר מותר וכדומה, או שסבור שהעשרה הרואים אין יודעים שהוא אסור מהתורה, ולא מקרי פרהסיא. וראיתי בשו"ת בנין ציון החדשות סימן כ"ג, דבזמן הזה שמתפללים בשבת, ומודים בבורא עולם, ומלים בניהם, ונוהגים בגיטין וקידושין, שהם עיקרי הדת, יש להקל שלא יהא מגעם עושה יין נסך, ע"ש".
ויש לצרף מה שהביא בדרכי תשובה (יו"ד סי' קי"ט ס"ק ל"ד): "עיין באליה רבה ובספר תוספת שבת (או"ח סי' שפ"ה) שכתבו בשם התורת חיים דלא הוי פרהסיא אלא כשלא מכסה מהנשיא אבל כל עוד שמכסה מהנשיא לעולם בצנעה קרינן ליה. וכן ראיתי בשו"ת יד יצחק (ח"ב סי' רס"ז) שהעמיד יסוד על זה דלא נקרא מומר לחלל שבת אא"כ חילל שבת בפני הרב דמתא, עיי"ש. ולפי עניות דעתי הפריז להקל מאוד בדבר שלא נזכר בפוסקים, ומה שכתוב בתוספת שבת ובאליה רבה הוא דבר חדש, ובעל כרחך שצריך איזה תירוץ לזה, דכל כי האי הווה להו לפוסקים לכתוב כן להדיא, ומסתימת לשונם שכתבו המחלל בפני עשרה מישראל או שיתוודע הדבר לעשרה ולא התנו שיהיה אחד מהעשרה הרב דמתא, בעל כרחך דכל בי עשרה מישראל הם שווים בזה. שוב ראיתי בספר טהרת המים (מערכת הפ' ס"ק כ"ב) שהביא דברי האליה רבה והתוספת שבת הנ"ל, וכתב דזה דוקא במחלל שבת רק באיסור מדרבנן בזה בעינן שלא יכסה מהנשיא, אבל בעובר בפרהסיא איסור שבת דאורייתא נעשה מומר לכל התורה אפילו מכסה מהנשיא".
וע"כ כל עוד שלא הודיעם את חומרת האיסור, כיון שהוא רב המקום ויכול להשפיע עליהם על שמירת המצוות – יכול להתפלל עימם, אך צריך לומר להם שהדבר אסור, ואם לא ישמעו לו – רשאי לעזוב ולהתפלל במקום אחר, אמנם לא חייב לעשות כן במקרה הנ"ל כיון שהוא רב המקום ויכול לסמוך על דברי היד יצחק.
[הערת המערכת: מרן הרב זצ"ל כאשר היו באים אליו בפרט בחגים פוליטיקאים מחללי שבת בפרהסיא היה מורה לבני הבית מראש להגיש מיץ ענבים ולא יין כדי להתרחק מחשש יין נסך (כמבואר בשו"ע ביו"ד סי' קכ"ד סעי' ו', ח' ושם סי' ב' סעי' ה'). אמנם מעשה היה ומרן היה מסדר חופו"ק בנוכחות הרה"ג אליהו אבא שאול זצ"ל רבה של קידר וראש מחלקת הכשרות גוש עציון ת"ו, וא' ההורים שהיה מחלל שבת פתח את בקבוק היין, וחשב הרב אבא שאול ללכת למטבח להחליף את היין, אך מרן הרב הורה לו שישאר במקומו ולא יטרח ולבסוף הרב קידש על יין זה, ולאחר החופה הסביר הרב להרב אבא שאול כיון שאין לך ביוש גדול יותר מזה שיראו בפרהסיא שהוחלף הבקבוק אין לך צורך גדול מזה ואנו סומכים על הפוסקים הנ"ל].