שאלה:
כבוד תורתו כתב בספרו "ספר הלכה", שיכוון באמן שאחרי "שמיה רבא" וכן באמן דקודשא בריך הוא: אמת, דומיא דברכות השבח. אבקש להבין למה אין זה בקשה שאנו מבקשים, שיתגדל ויתקדש שמו בעולם, וכן שישתבח ויתפאר שמו של הקב"ה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
בענין הכוונה באמירת אמן. המקור לנכתב ב"ספר הלכה" (ח"א עמ' קכ"ה סעי' כ"ח), הוא ספר "עוד יוסף חי" (פרשת ויחי סעי' ט"ז). לגבי דבריך, שיש לכוון בלשון בקשה שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה, עיין ב"ספר הלכה" הנ"ל (עמ' קכ"ט סע' מ"ג) סברא זו[1].
מקורות:
[1] ראה במאמר מרדכי לימות החול (פרק י"ב סעי' נ"א): 'יהא שמיה רבא מברך' פירושו: שיהא שמו הגדול מבורך, ולא יעשה הפסק בין 'רבא' ל'מבורך'. ויש מפרשים יהא שמיה רבא, היינו שעתה אין שם 'השם' שלם כי חסר הוא עד שימחה זרעו של עמלק, ומתפללים שיתגדל שמו ויהא גדול ושלם. ויש נפקא מינא לשני הפירושים, ועם כל זה לא יפריד בין 'רבא' ל'מברך', ולא בין 'שמיה' ל'רבא'".