שאלה:
האם בסוף אמירת "קדיש תתקבל" יש צורך לפסוע שלוש פסיעות, ולהמתין שיעור הילוך ד' אמות, כמו בסיום תפילת י"ח?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
ב"קדיש תתקבל" בשחרית ומנחה, יש לפסוע ג' פסיעות אחורנית, ולהמתין שיעור הילוך ד' אמות, ולחזור למקומו כמו בתפילת י"ח. ועיין בב"י (סי' קכ"ג) הטעם למה חוזרים למקומם[1]. ועיין בכה"ח שם (ס"ק ז"ך וס"ק כ').
מקורות:
[1] וז"ל הבית יוסף שם: "כתב עוד רבינו הגדול מהר"י אבוהב בשם ארחות חיים … טעם לשלש פסיעות שלאחר התפילה כנגד שלשה מילין שרחקו ישראל מהר סיני בשעת מתן תורה. ועוד נמצא בהגדה שמשה רבינו ע"ה נכנס בחושך ענן וערפל לפני הקדוש ברוך הוא וכשיצא יצא מאלו השלשה, ולכך אנו עושים שלש פסיעות ע"כ. ושבלי הלקט (סי' יח) כתב בשם הגאונים טעם לשלש פסיעות, מפני שכשאדם עומד בתפילה עומד במקום קדושה ושכינה למעלה מראשו וכיון שנפטר מתפילתו צריך לפסוע שלש פסיעות לאחוריו כדי שיצא ממקום קדושה ויעמוד במקום חול, וראיה לדבר שכן הוא כיון שחוזרים לאחוריהם שלש פסיעות נותנים שלום זה לזה כלומר עד עכשיו היינו במקום קדוש ויצאנו למקום חול, עכ"ל. ובשם רבינו האי מצאתי כתוב שטעם שלש פסיעות משום דתפילות כנגד תמידין תקנום וכשכהן עולה למזבח עם איברי התמיד היה עולה דרך ימין ומקיף ויורד דרך שמאל ובין כבש למזבח היו שלשה רובדין של אבן ויורד בהם שלש פסיעות על עקב ואנן עושים כמו שהם היו עושים, עכ"ל. וכתב ה"ר מנוח (ספר המנוחה תפילה פ"ה ה"י) דהני שלש פסיעות ילפינן להו מדכתיב (יחזקאל א, ז): ורגליהם רגל ישרה, רגליהם – תרי, רגל – חד. ויש אומרים: שש, דהא כתיב בתריה: וכף רגליהם ככף רגל עגל. ואף על גב דשלש פסיעות אשכחן ששה לא אשכחן, סבירא ליה דפסיעה אינה אלא כשמניע שתי רגליו וכן מנהג חכמי צרפת. ויש אומרים תלת הוו בשובו למקומו שיש לו לחזור בשלש פסיעות כאשר בתחלה עכ"ל. וכסברא אחרונה כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' קד)", עכ"ל הב"י.
כתב בשו"ע (או"ח סי' נ"ו סעי' ה'): "לאחר שסיים הקדיש פוסע ג' פסיעות ואחר כך אומר: עושה שלום וכו'". ועוד כתב השו"ע (סי' קכ"ג סעי' ה'): "גם ש"צ צריך לפסוע ג' פסיעות כשמתפלל בלחש, וכשיחזור התפלה בקול רם אין צריך לחזור לפסוע ג' פסיעות".
וביאר כה"ח שם (ס"ק ז"ך): "וכשיחזור התפלה בקול רם אינו צריך וכו'. אלא ממתין הוא עד סוף הקדיש שלם שתקנוה חכמים לשליח צבור אחר כל תפלה, ואף על פי שמפסיקין בקריאת ספר תורה וסדר קדושה והלל ואבינו מלכנו וכהאי גוונא כולהו לסדר תפלה באין וקדיש שלאחריהם חוזר עיקר על התפלה דשמונה עשרה. בית יוסף בשם תרומת הדשן סימן י"ג, לבוש, וכתב שם הלבוש דמטעם זה תקנו בו תתקבל צלותהון וכו' שחוזר על תפלת שמונה עשרה ע"כ".
וכתב בעוד יוסף חי (פרשת ויחי סעי' ז'), וז"ל: "ובענין הפסיעות שאחר הקדיש אין לפסוע אלא בקדיש תתקבל שאחר חזרת התפלה, כי הש"ץ לא פסע אחר החזרה וממתין עד אחר קדיש תתקבל, ואז פוסע ג' פסיעות ותעלה לו פסיעה זו לתפלת החזרה, וכל הנך תחנונים שאומרים אחר התפלה הוא כתפלה אריכתא, וכמ"ש בשלמי ציבור דף פ"ד בשם מטה יאודה וכתב שכ"כ הלבוש סי' קכ"ג והביאו מג"א סי' קי"ב אבל בקדיש שאינו אחר תפלת החזרה – אין לפסוע ע"ש". ובכה"ח (שם ס"ק ל"ו) כתב, וז"ל: "לאחר שסיים הקדיש פוסע שלש פסיעות וכו'- ר"ל הקדיש של תתקבל שאחר התפלה, כדמוכח מתשובת תרומת הדשן סימן י"ג דלא מיירי אלא בתפלה של חזרת הש"ץ שאינו פוסע בסיום התפלה שכבר פסע בעמידה דלחש ובחזרה ממתין עד אחר קדיש תתקבל ואז פוסע ותעלה לו פסיעה זו לתפלתו בחזרה, וכל הנך תחנונים שאומרים אחר התפלה הוו כתפלה אריכתא…אבל קדיש שאינו אחר תפלת החזרה – אין לפסוע, והשולחן ערוך דסתם ולא פירש נראה דסמך על התפשטות המנהג שאין פוסעים בשאר הקדישים כי אם הש"ץ אחר קדיש תתקבל ביום שמתפללין בחזרה דוקא". וע"ע מאמר מרדכי (ימות החול, פרק י"ב סעי' י"ז), וז"ל: בסיום קדיש "תתקבל" שלאחר חזרת הש"ץ, כשאומר "עושה שלום" יפסע לאחוריו ג' פסיעות כדרך שעושה בסיום תפילת שמונה עשרה, כיון שכל הבקשות שאומר בקדיש הם "כתפילה אריכתא", והקדיש הוא כעיין סיום התפילה (אמנם בקדיש "תתקבל" שלאחר תפילת ערבית אינו פוסע לאחוריו, כיון שאין חזרת הש"ץ). אך בשאר הקדישים – לא יפסע ג' פסיעות, בין הש"ץ ובין הציבור".