שאלה:
האם עמידה בקדיש נוגדת את דעת חכמי הקבלה הספרדים? האם מותר לי לעמוד בקדיש, למרות שבבהכנ"ס הספרדי בו אני מתפלל הציבור לא נוהג לעמוד?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
במקום שנהגו לעמוד – יש לעמוד, במקום שנהגו לשבת – יש לשבת[1]. בכל אופן, מי שעומד בזמן שהתחילו לומר קדיש – לא ישב בחצי הקדיש הראשון, ומי שישב בתחילת הקדיש – לא יעמוד. אך אם עבר לפניו תלמיד חכם וקם מלוא קומתו לפניו – ישאר לעמוד[2].
מקורות:
[1] "ולא עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים", דרך ארץ רבה (פ"ז), דרך ארץ זוטא (פ"ה).
[2] כתב הרמ"א (סי' נ"ו סעי' א'): "ויש לעמוד כשעונין קדיש וכל דבר שבקדושה" וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ז'): "ויש לעמוד – עד אחר שיסיים אמן יהא שמיה רבה, ויש אומרים שיש לעמוד עד אמן שלאחר יתברך וכו' ואמרו אמן". ועוד שם (ס"ק ח'): "ויש אומרים שאין צריך לעמוד אלא שכל קדיש שתופסו מעומד כגון לאחר הלל – לא ישב עד שיענה אמן יהא שמיה רבה, ויש לחוש לדברי המחמירים, ויש ללמוד קל וחומר מעגלון מלך מואב שהיה נכרי וקם מעצמו מעל כסאו לדבר ד', כל שכן אנחנו עמו. ובכונות איתא שהאריז"ל היה נוהג בכל הקדישים שלאחר עמידה דשחרית מנחה ערבית היה נשאר עומד ובשל תתקבל ושל חזרת ספר תורה היה עונה ואח"כ היה יושב, ובקדיש ערבית של שבת, להנוהגין לומר קדיש קודם ברכו,גם כן יש אומרים שיש לעמוד".
וכתב בכה"ח שם (ס"ק כ'): "ויש לעמוד כשעונים קדיש וכו'. כן כתב הגהות מרדכי בפרק תפלת השחר בשם הירושלמי, והביאו דרכי משה אות ה'. אבל בדרשות מהרי"ל כתב שלא היה עומד לא לקדיש ולא לברכו אך כל קדיש שתפסו מעומד היה נשאר עומד עד שיסיים אמן יהא שמיה רבא, והביאו דרכי משה שם, ט"ז סימן נ"ג ס"ק א', שיירי כנסת הגדולה סימן נ"ה בהגהות הטור אות א', וכתב שכך הוא נהג אחר שראה דברי מהרי"ל. וכן כתב מהרח"ו ז"ל בשער הכוונות בסוף דרוש הקדיש דף ט"ז ע"ד, וז"ל: מורי ז"ל לא היה קם מעומד בעניית אמן יהא שמיה רבא של הקדיש, ואמר לי כי הלשון הנזכר בירושלמי דמשמע ממנו שצריך לקום מעומד הוא מוטעה, ואינו מתלמוד ירושלמי עצמו אלא הגהת איזה חכם היתה והאחרונים הדפיסו אחר כך בתוך דברי הירושלמי, אמנם כשהיה בקדיש דאחר העמידה דשחרית או דערבית או דמנחה וכן בקדיש תתקבל של אחר חזרת ספר תורה להיכל אז היה נשאר מעומד וגומר עניית הקדיש ואחר כך היה יושב, עכ"ל, וכן כתב בפרי עץ חיים שער הקדישים פרק ו', והביאו ט"ז שם, יד אהרן בהגהות הטור על זה הסימן, שלמי צבור דף פ"א ע"ב, קשר גודל סימן ח' אות י"ד, סידור בית עובד בדיני עניית הקדיש אות כ"א, חסד לאלפים אות ז', כף החיים סימן י"ג אות ז', יפה ללב אות ג', בן איש חי פרשת ויחי אות ח'. וכן מנהג בית אל יכב"ץ שאין עומדים בעניית הקדיש אלא אם כן התחיל החזן לומר קדיש והיה אחד עומד אז נשאר עומד עד שעונה אמן יהא שמיה רבא עד דאמירן בעלמא ואחר כך יושב, ואפילו בקדיש שלאחר העמידה או תתקבל אין עומדים לענות אלא אם כן היו עומדים בשעה שהתחיל החזן לומר הקדיש, וכן עמא דבר. ועיין מגן אברהם ומחצית השקל ס"ק ד'".
וכתב הבא"ח (ש"ר פר' ויחי סעי' ח'), וז"ל: "קדיש שתפסו מעומד, כגון קדיש שאחר העמידה ואחר ההלל, שהיה עומד בתחילתו, ישאר עומד עד אחר עניית אמן יהא שמיה רבהכולה. וכן יש ליזהר בכל הקדישים שמזדמן שהוא היה יושב כשהתחילו בקדיש, ועבר זקן או תלמיד חכם וקם מפניהם, שישאר עומד עד אחר עניית אמן יהא שמיה רבה, מאחר שכבר עמד, חשיב תפסו מעומד". וכתב כה"ח שם (ס"ק כ"א): "ונראה לי דזהו דוקא במי שקם מלא קומתו למי שהוא חייב לקום מפניו מלא קומתו אז ישאר עומד, אבל אם אינו קם מלא קומתו אלא עושה הידור, דחילוק יש כמ"ש ביורה דעה סימן רמ"ד סעיף ח', זה אינו צריך לעמוד כדי לענות, והוא פשוט". וע"ע מאמר מרדכי (לימות החול פרק י"ב סעי' י"ב), ועוד שם (סעי' י"ג): "מנהג בני אשכנז לעמוד בשעת אמירת קדיש. ואם הוא ספרדי שמתפלל במניין אשכנזי – יעמוד עם הקהל, ואם יש שם כמה אנשים שאינם עומדים – יכול לשבת".
