שאלה:
בבית הכנסת אני מתפללת בפינה צדדית. רציתי לדעת, האם עובדה זו מתירה לי להסתכל על הכהנים בשעה שהם מברכים את העם?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
גם בזמן הזה אסור להסתכל על הכהנים בשעה שהם מברכים את העם, ואפילו אם את עומדת במקום שלא רואים אותך, המקור לכך בשו"ע (או"ח סי' קכ"ח סעי' כ"ג) ומשנה ברורה שם (ס"ק פ"ט[1]).
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' קכ"ח סעי' כ"ג): "בשעה שהכהנים מברכים העם, לא יביטו ולא יסיחו דעתם, אלא יהיו עיניהם כלפי מטה כמו שעומד בתפלה; והעם יכוונו לברכה, ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים, ולא יסתכלו בהם". וכתב הרמ"א שם: "וגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם; על כן נהגו לשלשל הטלית על פניהם וידיהם חוץ לטלית; ויש מקומות שנהגו שידיהם בפנים מן הטלית, שלא יסתכלו העם בהם".
וכתב כה"ח שם (ס"ק קמ"ג): "וכן נראה לפי דברי הזוהר פרשת נשא דף קמ"ז ע"א שכתב דשמא קדישא רמיזא באצבעאן דידוי, ובעי בר נש לדחלא אף על גב דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא, עכ"ל. ואם כן כיון דשכינתא שריא על האצבעות ראוי לכסותן כדי שלא יסתכלו בהן ונקראין עמא חציפאן, ומה שכתב ה"ר זלמן אות ל"ו דמנהג היותר נכון להיות הידים מגולין משום חציצה, כבר כתבנו לעיל אות פ"א דלא שייך בזה דין חציצה כיעו"ש, וכן מה שכתב הפתחי עולם אות נ"ד בשם סידור האר"י ז"ל דהידים יהיו מגולים זה לא נמצא בכתבי האר"י ז"ל שבידינו, ואפשר דאיזה תלמיד כתבו וקראו על שם האר"י ז"ל, וכן המנהג פה עיר הקודש ירושלים ת"ו ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ לכסות גם את הידים בטלית".
ועוד שם (ס"ק ק"מ) כתב: "פירוש העם לא יסתכלו בפני הכהנים ולא בידיהם. עולת תמיד אות ן'. וליכא למימר דהא דאסור להסתכל בכהנים משום הא דאמרינן בחגיגה דף ט"ז ע"א שהמסתכל בכהנים עיניו כהות, דהא מפרש התם דהיינו דוקא בזמן שבית המקדש קיים שהיו עומדים על דוכנם ומברכים את העם בשם המפורש אלא משום הסח הדעת. בית יוסף, ט"ז ס"ק י"ט, עולת תמיד שם, מגן אברהם ס"ק ל"ה. וכתב שם המגן אברהם דכל שכן שלא יסתכלו במקום אחר, ועיין סימן רכ"ט דמשמע דלשון להסתכל משמע דוקא להסתכל הרבה אסור, אבל ראיה בעלמא – לא מיתסרא, אך נוהגין שלא לראות כלל, ואפשר דבעינן זכר למקדש דהתם אפילו ראיה בעלמא אסורה משום כבוד השכינה, עכ"ד. מיהו בזוהר נשא דף קמ"ז ע"א משמע דגם בזמן הזה אסור להסתכל בכהנים משום כבוד השכינה השורה על ידם והאצבעות רומזים אל שם קדוש כיעו"ש, ולפי זה החילוק הוא בין זמן בית המקדש לזמן הזה הוא משום דבזמן בית המקדש עיניו כהות ובזמן הזה רק משום כבוד שכינה. ועיין לקמן אות קמ"ג ופתח הדביר אות ח"י ודו"ק".
וכתב המשנ"ב שם (ס"ק פ"ט): "ר"ל לא בפני הכהנים ולא בידיהם. והטעם הוא ג"כ כדי שלא יסיחו דעתם מהברכה, וא"כ כ"ש שלא יסתכלו במקום אחר. ומדינא אינו אסור אלא בהסתכלות מרובה שיכול לבוא לידי היסח הדעת, אבל ראיה קצת – שרי, דדוקא בזמן המקדש שהיו מברכין בשם המפורש והשכינה היתה שורה על ידיהם היה אסור אפילו ראיה קצת, מה שאין כן בזמן הזה. ומ"מ נוהגין גם עכשיו זכר למקדש שלא להביט בהם כלל".
וראה מאמר מרדכי (לימות החול פרק י"ט סעי' נ"א): "אסור להסתכל על הכהנים משעה שהתחילו את הברכה. א. איסור זה הוא אפילו היום כשהם עטופים בטלית על פניהם וידיהם, ולכן יש מי שמכסה את פניו בשעה שהכהנים מברכים, ויש שמכסים גם את פניהם. ב. כתוב בזוה"ק שמי שמסתכל בכהנים בשעה שמברכים הרי הוא כמתחצף כלפי השכינה ששורה על ידיהם של הכהנים. ג. בגמרא נאמר שמי שמסתכל על ידי הכהנים בעת הברכה – עיניו כהות. דין זה נוהג גם בכהנים עצמם, דהיינו שלא יביטו בידיהם מהטעם הנזכר, וגם שלא יסיחו דעתם מברכת הכהנים".