שאלה:
באתי לשאול שאלה שרבים מבני עדתנו מתחבטים בה ובעיקר בעלי התשובה.
כתב רבנו ה"בן איש חי" בספרו רב פעלים ח"ב סימן כ"ה: "ואחר כך עוד נאבדו שתי המבטאות, דגש ורפה, גם מן האות ב' בכמה גלילות ישראל, וכך הוא בעירנו גם כן…".
שאלתי היא:
האם יש להדגיש את האות ב' כאשר צריך ולהרפות כאשר צריך, וכך ללמד את בעלי התשובה, או מכיון שהם לא נהגו להבדיל בין ב' דגושה לב' רפויה, ימשיכו כמנהגם?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
באופן כללי לא צריך להקשות על בעלי תשובה. לכן, כיון שאין נוהגים כיום להבדיל בין "ב" דגושה ל"ב" רפויה, יראה הדבר מוזר אם יתחילו להבדיל – הנח להם לישראל.
לעומת זאת, בני תורה שהורגלו בכך – עליהם להקפיד, לפחות בקריאת שמע, להבדיל בכל הדגשים ושאר הדברים שהוזכרו לגבי קריאת שמע[1].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' ס"א סעי' כ"ג) לענין קריאת שמע, וז"ל: "צריך לדקדק שלא ירפה החזק ולא יחזק הרפה, ולא יניח הנד ולא יניד הנח". וכתב כה"ח שם (ס"ק ס"א): "פירוש שבא הנחטפת נקראת נח כגון בסוף תיבה או באמצע תיבה הבאה אחר תנועה קטנה, ונד נקרא שבא המתנועעת כגון בראש תיבה או באמצע תיבה אחר תנועה גדולה, וסימן תנועה גדולה פתוחי חותם (ר"ל החמש נקודות שהם באותיות פתוחי חותם הם ה' תנועות גדולות. מחצית השקל), רק החיריק כשיש יו"ד אצלה נקראת תנועה גדולה וכשאין יו"ד אצלה נקראת תנועה קטנה. מגן אברהם ס"ק י"ג. ועוד עיין קיצור של"ה בדיני קריאת שמע בהגהה מה שכתב בזה, וסיים דיש להזהיר המון העם על זה וללמדם, ובפרט על המלמדי תנוקות שלא ישבשו התנוקות בקריאתם, וכן צריך זה להודיע לחזנים שיהיו יודעים לקרות בספר תורה בתנועה הישרה יעו"ש, והביאו ה"ר חיים פאלאג'י בספר כף החיים סימן י"ד אות מ"ד".
ומ"מ אם במבטא שלו מחליפין בין אלפין לעיינין וחתין לההין – יש לשנות, כמו שכתב השו"ע (סי' נ"ג סעי' י"ב): "אין ממנין מי שקורא לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן", ובמשנ"ב שם (ס"ק ל"ז): "פי' הברת העין הוא בחוזק ועמוקה יותר מהברת האלף וה"ה למי שקורא חתי"ן ההי"ן או שקורא לשיבולת סיבולת". וכתב כה"ח שם (ס"ק נ"ט): "הוא הדין לבני רומניא שקורין לחתי"ן ההי"ן. הרדב"ז חלק ב' סימן מ"ה, כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף, עולת תמיד אות ט', מגן אברהם ס"ק ט"ו, אליה רבה אות י"ז, סולת בלולה אות יו"ד, רבינו זלמן אות ט"ז. וכן כל מי שאינו יכול להוציא את האותיות כתיקונן – אין ממנין אותו ש"ץ. הרמב"ם פרק ח' מהלכות תפילה דין י"ב. ועיין ט"ז סימן קכ"ח ס"ק ל'. ודוקא במקום ששאר העם אינם עלגים, אבל אנשי בית חיפה ובית שאן במקומן אפילו שקורין לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן – יורדין לפני התיבה. הרדב"ז שם, כנסת הגדולה שם, עולת תמיד שם, מגן אברהם שם, אליה רבה שם, סולת בלולה שם, רבינו זלמן שם, שלמי צבור דף ע"ב ע"ד". וראה בשו"ע סי' קכ"ח סעי' ל"ג. וכתב המשנ"ב (סי' קכ"ח ס"ק ק"כ), וז"ל: "מטעם זה כתבו האחרונים דבזמנינו שרוב בני עמנו אין יודעים להבחין בין הברת העי"ן לאל"ף ממילא מותר לישא כפיו. וי"א עוד דבמדינת רוסיא שרגילין הרבה לקרוא שבולת סבולת, אף דכלל אנשי המדינה יודעים ההפרש שבין שי"ן ימנית לשמאלית, מ"מ מותר לישא כפיו". וראה בכה"ח שם (ס"ק ק"ץ-קצ"ב).וכן כתב המשנ"ב שם (ס"ק ל"ו). וע"ע לעיל פרק ה' שאלה ה'. ועי' מאמר מרדכי (לימות החול פרק י"ג סעי' מ"ט). ולכן בבעלי תשובה אין להכביד עליהם בתחילת דרכם בכך.