שאלה:
כאשר יש בבית-הכנסת רק כהן אחד, והוא גם שליח הציבור היחיד, כיצד עליו לנהוג – האם עליו לרדת מהתיבה וללכת לדוכן באמצע החזרה? מתי עליו לטול את ידיו?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
כהן יחיד בביהכנ"ס והוא ש"ץ, אם מובטח לו שלא יתבלבל – יכול לשאת כפיו. ומעיקר הדין יש לנהוג כך: לפני החזרה יטול ידיו ויחלוץ מנעליו, ויעמוד במקום שעומד הש"ץ. כשיגיע לרצה יעקור רגליו מעט, וכשמגיע לברכת כהנים יכול ללכת ממקומו לדוכן ולישא שם את כפיו, וכשמסיים ברכת כהנים חוזר לתיבה, וממשיך שים שלום.
אולם נהגו כדעת הרדב"ז המובא בכה"ח (סימן קכ"ח ס"ק ק"כ) שישאר במקומו בתיבה, וכל הקהל הנמצאים בין התיבה להיכל יבואו ויעמדו לפני התיבה[1].
לסיכומו של דבר, הטוב ביותר הוא כך: בין התפילה לחזרה יטול ידיו, ויאמר "יהי רצון" וכו', ויעמוד בלי נעלים בתיבה או אם נועל נעלי בית שקל יותר לחולצם, יכול לחולצם שם. יברך ברכת כהנים, ויחזיר פניו לצד מערב וגבו להיכל[2].
הקהל יעמוד לפני התיבה, ואחד יקריא את הברכות. כשמסיים ברכת כהנים יחזיר פניו לצד ההיכל, וימשיך "שים שלום"[3].
ויקויים בכם ובכל עמ"י "ואני אברכם"[4].
מקורות:
[1] וז"ל כה"ח שם: "והרדב"ז בתשובות החדשות חלק א' סימן רל"ז כתב דהיותר נכון שיעמוד הכהן במקומו לפני התיבה ויחזרו כל העם לפניו כדי שיהיו בכלל הברכה, שאין העלייה לדוכן מעכבת כלל, דאי לא תימא הכי אם יתפלל במקום שאין שם היכל ולא דוכן יהיו הכהנים פטורים מברכת כהנים, אלא ודאי דאין הדוכן מעכב, ומוטב שלא יפסוק בתפלתו. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב מתניתין כצורתה ולא כתב עולה לדוכן וכו' יעו"ש, וכן כתב ה"ר חיים פאלאג'י ז"ל בספר לב חיים חלק ב' סימן ט"ז וז"ל והנראה לע"ד כי ש"ץ כהן ובא לישא כפיו כשאין כהן אחר – ישא את כפיו במקומו בתפלה בתיבה, ואין צורך ליטול ידיו, וכן ראיתי לשלוחי צבור שהיו כהנים גדולים בתורה שלא עקרו רגליהם וגם לא נטלו ידיהם בתוך התפלה בתיבה. ונראה לתת טעם לדבר כי כיון שהם טרודים בתפלה אין לטורדם שירדו מן התיבה ללכת לדוכן כי לא יבצר מהטירוף וכו' יעו"ש, והביא דבריהם היפה ללב אות כ"ט, וכן כתב השלמי צבור דף קמ"ו ע"א בשם הרדב"ז ז"ל, חסד לאלפים אות ט"ו, בן איש חי פרשת תצוה אות ח"י".
[2] כתב כה"ח שם (ס"ק ק"כ): "אמנם מה שכתב ה"ר חיים פאלאג'י ז"ל דאין צריך לעקור רגליו בעבודה, אין נראה כן מדברי הפוסקים שכתבנו לעיל אות ן' ואות יק"ח, אלא צריך לעקור פורתא בעבודה כדי שיהא הזמנה לנשיאות כפים בתוך העבודה, וכן כתב היפה ללב שם. וכן מה שכתב היפה ללב שם דכיון דאין עולה לדוכן דאין צריך לחלוץ מנעליו, אין נראה כן ממה שכתבנו לעיל אות ז"ך, משום דלא פלוג רבנן, ועוד דאין כבוד לצבור כמו שכתבנו לעיל אות ל"ג, ועל כן אין לסמוך עליו בזה וצריך לחלוץ אף על גב דאינו עולה לדוכן, מיהו אם כבר התפלל בהם והם ממין המנעלים שקשה לחולצן במהרה ויהיה הפסק בתפלה, אפשר שיש להקל כיון שאינו עולה לדוכן ודו"ק". וראה במשנ"ב שם (ס"ק ע"ז-ע"ח).
[3] כתב השו"ע (סי' קכ"ח סעי' כ"ד): "עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה, אבל מלפניהם ובצדיהם אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת; ולאחריהם נמי, אם הם אנוסים, כגון עם שבשדות, שהם טרודים במלאכתן ואינם יכולים לבא, הם בכלל הברכה". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק צ"ג): "עם שאחורי הכהנים – היינו אפילו אינו אחוריהם ממש, אלא משוכים לצדדים, כיון שעל כל פנים הוא מאחוריהם, אינו בכלל ברכה, ואפילו אינו מפסיק מידי בינם לבין הכהנים". ועוד שם (ס"ק צ"ה): "אבל מלפניהם ומצדיהם – פי' לא מיבעיא אלו שהם מלפני הכהנים משוכים לצדדים פשיטא דבכלל ברכה הם, אלא אפילו כנגד צדדי הכהנים ממש אפ"ה בכלל ברכה הם, וצדדים שלאחריו כבר כתבנו דאינו בכלל ברכה [וכ"כ כה"ח שם ס"ק קמ"ה]. ולפ"ז אותן העומדים בכותל מזרחי והארון הקודש בולט קצת לבית הכנסת והכהנים עומדים לפניו, אינן בכלל ברכה. והב"ח הליץ בעדם דעכשיו שכל אחד קונה מקום בבית הכנסת חשובים כאנוסים, דאינו יכול לילך לדחות את חבירו ממקומו. אבל אין זה מספיק, דבקל יוכל למצוא מקום פנוי לעמוד בצדי הכהנים או באמצע בית הכנסת על הבימה או ברוח מערבית של בית הכנסת [כ"כ האחרונים]". וכן כתב כה"ח שם (ס"ק קמ"ו). וכתב המשנ"ב שם (ס"ק צ"ו): "אם הם אנוסים וכו' – אבל בלא אנוסים, אפילו עומדים בבית הכנסת אלא שהם אחורי הכהנים, אינם בכלל ברכה, דמראים בעצמם שאין הברכה חביבה להם, מדלא הלכו לקבל הברכה פנים אל פנים". וכ"כ כה"ח שם (ס"ק קמ"ט).
[4]עי' בזה באורך לעיל שאלה ז'.