שאלה:
לאחרונה נאלצתי ללוות כמה מחברי בדרכם האחרונה.
קרובי משפחתם שאמרו קדיש, אינם שומרי תורה ומצוות ואינם בקיאים בלשון הארמית, לכן הקדיש נאמר על ידם באופן שאינו מכבד את הנפטר.
ומכאן שאלתי:
האם מותר לאדם, שאינו בקי בלשון הארמית או שקשה לו להגות את המילים בשפה זו, לומר את הקדיש בתרגום לעברית?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מעלת הקדיש היא באמירתו בארמית[1], שאז התועלת לנפטר היא גדולה[2], ועל כן, רצוי שכל חברא קדישא תדפיס קדיש מנוקד, כדי שמי שאינו רגיל בו, יאמרו בלי טעויות.
מקורות:
[1] בטור (או"ח סי' נ"ו) כתב שתיקנו את הקדיש בארמית כדי שהמלאכים – שאינם מבינים ארמית – לא יקנאו בנו באמירתנו שבח נאה זה. ובעוד יוסף חי (פרשת ויחי סעי' א') הביא מרבינו האר"י שהקדיש מכניע את הקליפות מפני שהן מבינות ארמית, ואז הקדיש יכול להעלות את העולמות ממדרגתם מבלי שהקליפות תאחזנה בהם. וכתב כה"ח (סי' נ"ו ס"ק י"ב): "עוד כתוב שם בשער הכוונות, וז"ל: הנה הקדיש נתקן בלשון תרגום וכנזכר בזוהר הקדוש פרשת תרומה, וז"ל: דאיהו מתבר שלשלאין דפרזלא וכו' (=שהוא משבר שלשלאות של ברזל) והענין הוא במה שהודעתיך בשער המצות בפרשת ואתחנן איך התרגום הוא סוד אחוריים דקדושה והוא קדושה גם כן אלא שהחיצונים יונקים משם, וכבר נתבאר שהקדיש נתקן להעלות את העולמות למעלה ממדרגתם כגון העשיה ביצירה וכיוצא (ועיין בדברינו לעיל סימן מ"ח סוף אות א' ד"ה ודע). והנה אנו מתיראים פן ח"ו על ידי עליית העולמות יעלו גם הקליפות עמהם ויתאחזו בהם ויינקו שפע מהם ולכן נתקן בלשון תרגום דאיהו לישנא דלא משתמע למלאכין עלאין כנזכר בזוהר פרשת נח דף ע"ח ע"ב ובפרשת לך לך דף פ"ט ע"א, והטעם הוא לפי שהם מצד הפנים והם מדברים בלשון הקודש שהוא בחינת הפנים אך הקליפות הם נאחזים באחוריים והם מבינים בלשון תרגום שהוא אחוריים, ובהיותנו אומרים השבח הגדול והקדוש הזה של הקדיש בלשון תרגום שהם מבינים אותו אז הם נכנעים ואינם עולים למעלה, עכ"ל. וכן כתב בפרי עץ חיים שער הקדישים פרק ד', סולת בלולה בהקדמתו לסימן נ"ו, יפה ללב אות א'. ועוד עיין בשלמי צבור דף פ"ב ודף פ"ג פירוש הקדיש והטעם שיש בו תיבות בלשון הקודש ותיבות בלשון תרגום יעו"ש. ועוד עיין מה שכתבתי בזה בתשו' בסה"ק באר מים חיים יעו"ש". וע"ע מאמר מרדכי (לימות החול פרק י"ב סעי' א'-ב'), מאמר מרדכי (צרור החיים פרק ט"ז).
[2] כתב בשו"ת הריב"ש (סימן קט"ו): "אבל מצאתי בספר אורחות חיים שחבר החכם רבי אהרן הכהן ז"ל, וזה לשונו: טעם תקנת הקדיש שאומר על אביו ועל אמו. כתב הר"ם נ"ע מצוה לומר קדיש על אביו ואמו. וכו' ותקנו ז"ל לומר קדיש על מה שנמצא בהגדה: פעם אחת פגע רבי פלוני במת אחד שהיה מקושש עצים ונושאן על כתפו. אמר לו: בני, למה לך? אמר לו: רבי כה משפטי כל הימי' להביא באש של גיהנם להיות נדון בה. אמר לו: ואין מי שיוכל להצילך מן הצער? אמר לו: אין מי שיצילני אם לא שיאמר בני קדיש או יפטיר בנביא לכבוד השם בעבורי, ואם יעשה כן ידעתי כי זכותו תעמוד אלי ויגן בעדי. ויבא רבי פלוני ויגד זה לבנו של מת ויעש ככל אשר אמר. לימים נגלה אל החכם הנזכר פעם אחרת ויאמר לו: תנוח דעתך שהנחת את דעתי. ועל זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל י"ב חדש וגם להפטיר בנביא". והביאו כה"ח (סי' רפ"ד ס"ק ו'). וכתב הרמ"א (יו"ד סי' שע"ו סעי' ד'): "ונמצא במדרשות לומר קדיש על אב".