שאלה:
בענין ג' פסיעות בסוף "תפילת העמידה", כתב גאון עוזנו ה"בן איש חי" בספרו עוד יוסף חי (פרשת בשלח אות ט"ז ד"ה בענין שלש פסיעות): "אין לנו אלא דברי המקובלים ז"ל, שיעשה שלוש פסיעות באופן שיהיו שלושתם שווין, גודל בצד עקב". דעתו של ה"בן איש חי" אינה כדעת מרן "הבית יוסף" ו"כף החיים", לכן ברצוני לשאול: באיזה אופן יש לפסוע את ג' הפסיעות שבסוף "תפילת העמידה"?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
אין מחלוקת בין ה"בן איש חי" לבין השו"ע בענין הג' פסיעות שבסוף תפילת י"ח, הכל מודים שלפי הפשט ולפי הקבלה צריך ליתן עקב בצד אגודל בזמן הפסיעות, דהיינו: מתחיל לעקור רגל שמאל ומניח את אגודל שמאל בצד עקב ימין, ואח"כ עוקר רגל ימין ומניח את אגודל ימין בצד עקב שמאל. וכן על זה הדרך. עיין בבא"ח (ש"ר פר' בשלח אות כ"ד). ועיין ב"ספר הלכה" (ח"ב עמ' ס"ו[1]).
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' קכ"ג סעי' ג'): "כשפוסע, עוקר רגל שמאל תחלה; ושיעור פסיעות אלו, לכל הפחות, הוא כדי שיתן גודל בצד עקב", וכתב הרמ"א שם: "ולכתחילה לא יפסיע פסיעות גסות יותר מזה". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ד): "וכמו פסיעות הכהנים בשעת עבודה שהיו מהלכין עקב בצד גודל. וכתב המ"א דבפחות משיעור זה אין עליה שם פסיעה כלל, ואין להקל אפילו המקום צר ודחוק, ויש מקילין במקום הדחק". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ט"ו): "ולכתחילה – לישנא דהרמ"א אינו מדוקדק, דהוי ליה לכתוב בלשון וישאומרים, דהא חולק על המחבר דס"ל לכל הפחות, ומשמע דפסיעות גסות יותר עדיף".
כתב הבא"ח ז"ל (ש"ר פרשת בשלח סעי' כ"ד): "אחר יהיו לרצון האחרון יפסע שלשה פסיעות לאחוריו, ולא ירחיק רגלו יותר משיעור עקב בצד גודל ממש, דיש סוד בדבר דאלו הם כנגד ג' עולמות בריאה יצירה עשיה, דהאדם בעמידה חושב כאלו עומד באצילות, ואם המקום צר – יקצר הפסיעות, אך לכתחלה לא יתפלל במקום צר שאינו יכול לעשות בו שלשה פסיעות שכל פסיעה היא עקב בצד גודל". וכתב הכה"ח (סי' קכ"ג ס"ק כ"ד): "וכתב בארחות חיים דף ט"ו משם גדול אחד דלכתחלה יפסע פסיעה קטנה ואחר כך יפסע פסיעה גדולה ואחר כך יפסע באופן שיהיו רגלים שוים. ברכי יוסף אות ו', שלמי צבור דף קל"ה ע"ג, בית עובד אות ג', שערי תשובה אות ט', חיי אדם כלל כ"ד אות כ"ח, כף החיים שם אות מ' ואות מ"ג, משנה ברורה אות י"ג. אמנם הב"ח פסק כסברת מור"ם ז"ל דלכתחלה לא יפסיע יותר מעקב לצד גודל יעו"ש, וכן כתב דרך החיים שם, וכן כתב בשער הכוונות סוף דרוש ו' דעמידה, וז"ל: אחר כך תפסוע ג' פסיעות לאחוריך ויהיו פסיעה אצל פסיעה ואל תרחיב רגליך יותר מכדי שיעור פסיעה ממש וכו' כנגד ג' עולמות בריאה יצירה עשיה, עכ"ד, וכן כתב בפרי עץ חיים סוף שער ך' משער העמידה, משנת חסידים פרק י"ב מתפלת האצילות אות ו', בן איש חי פרשת בשלח אות כ"ד, ועל כן נוהגים בפסיעות אלו דתחלה עוקר רגל שמאל תחלה ומניחה בסוף רגל ימין גודל בצד עקב ואחר כך עוקר רגל ימין ומניחה בסוף רגל שמאל גודל בצד עקב ואחר כך חוזר ועוקר רגל שמאל ומניחה אצל רגל ימין שוה בשוה כדי שיהיו שוין".
וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פרק ט"ז סעי' צ"ב), וז"ל: "קודם שאומר "עושה שלום" וכו' יפסע ג' פסיעות לאחוריו. ולכתחילה יעשה את ג' הפסיעות עקב בצד אגודל דהיינו ראש הנעל בעקב הנעל, לא פחות ולא יותר. ואם המקום מצומצם – יכול לקצר פסיעותיו, אבל לכתחילה לא יתפלל במקום כזה".