שאלה:
האם יש חשש יוהרא באברך המאריך בתפילתו משום שרוצה לדקדק באותיות ולכוון בשמות ה', ויוצא שזמן תפילת העמידה שלו, כפול מזמן תפילתו של הציבור?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
במנין של בני תורה – מותר להאריך בתפילה. במנין של בעלי בתים – לא יאריך בתפילתו[1].
מקורות:
[1] כתב באורחות חיים להרא"ש (יום השבת פיסקה כ"ג): "שיקיים בהצנע לכלכל מעשיו הטובים כי הוא עבודת ה' יתברך הנבחרת והרצויה לפניו", וכתב במסילת ישרים (פרק כ'): "הנה חייב האדם לשמור כל המצות בכל דקדוקיהם לפני מי שיהיה ולא יירא ולא יבוש, וכן הוא אומר (תהלים קי"ט): "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש", וכן שנינו הוי עז כנמר וגו', אמנם גם בזה צריך חילוק והבחנה כי כל זה נאמר על גופי המצות שחייבים אנחנו בהם חובה גמורה שבהם ישים פניו כחלמיש, אך יש איזה תוספות חסידות שאם יעשה אותם האדם לפני המון העם ישחקו עליו ויתלוצצו, ונמצאו חוטאים ונענשים על ידו, והוא היה יכול להניח מלעשות הדברים ההם, כי אינם חובה מוחלטת, הנה דבר כזה ודאי שיותר הגון הוא לחסיד שיניחהו משיעשהו, והוא מה שאמר (מיכה ו'): "והצנע לכת עם אלהיך". וכמה חסידים גדולים הניחו ממנהגי חסידותם בהיותם בין המון העם, משום דמחזי כיוהרא. כללו של דבר: כל מה שהוא עיקרי במצוה – יעשהו לפני כל מלעיג, ומה שאינו עיקרי והוא גורם שחוק והיתול – לא יעשהו.
נמצאת למד שהבא להתחסד חסידות אמיתי צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם, ולפי התנאים המתלוים להם לפי העת לפי החברה לפי הנושא ולפי המקום, ואם הפרישה תוליד יותר קידוש שם שמים ונחת רוח לפניו מן המעשה – יפרוש ולא יעשה. או אם מעשה אחד במראיתו הוא טוב, ובתולדותיו או בתנאיו הוא רע, ומעשה אחד רע במראיתו וטוב בתולדותיו – הכל הולך אחר החיתום והתולדה שהיא פרי המעשים באמת, ואין הדברים מסורים אלא ללב מבין ושכל נכון, כי אי אפשר לבאר הפרטים שאין להם קץ, וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". וכתב במורה באצבע (סי' א' אות ט"ז): "יזהר להסתיר מעשיו הטובים ולימודו, ואם ישבחהו יזכור שלא עשה אחד מרבוא מחיובו וכו'"
[הערת המערכת:
מן הראוי להעיר כי הנהגת מרן הרב זצ"ל היתה כאשר היה מתפלל עם הציבור, תפילתו היתה מדודה לא יותר מ-7.5 דק', ורק כשהתפלל בבית המדרש עם בני תורה או במנין של מכוונים בר"ה היה מאריך בתפלתו, וישמע חכם ויוסיף לקח].
