שאלה:
בבית הספר בו אני מלמד יש בית כנסת, בו מקיימים פעילויות נוספות מלבד תפילה, כגון: הצגות, ערבי שירה, פעילויות חברתיות ועוד. לפעמים הפעילויות מעורבות, ובאים אליהם תלמידים ותלמידות ביחד, או שיש הצגה בה מציגים נשים וגברים ביחד.
רציתי לשאול את כבוד הרב – מה דעת ההלכה על כך?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
באשר לבית הכנסת בבית ספרך – אם המקום נבנה או יועד לבית כנסת – אין לעשות בו פעילויות מלבד תפילה ולימוד תורה. אך אם המקום נבנה או יועד לאולם[1], ובנוסף לכך מתפללים בו – יש לעשות וילון מחיצה נוספת לאורך הקיר שיחצוץ בין ההיכל לבין האולם[2].
ומה שציינת שיש ולפעמים נכנסים למקום זה בנים ובנות יחד, או אשה מציגה במקום זה יחד עם גברים, דבר זה אסור אף באולם רגיל[3].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' קנ"ג סעי' ח'): "בנו בית סתם, והקדישוהו אחר כך לבית הכנסת – דינו כבית הכנסת אבל אינו קדוש עד שיתפללו בו, אפילו אם בנאוהו לשם בית הכנסת; וכיון שהתפללו בו, אפילו אורחים לפי שעה, כיון שהיה מיוחד לתפלה – קדוש; ואם לפי שעה הקדישו – הכל כפי מה שאמרו".
וכתב בשו"ת חוות יאיר (סימן נ"ט): "שאלה: ילמדנו רבינו אחד היה לו בית גדול, וע"י שהיה לו חדרים גדולים ורבים והיה לו אורחים רבים שלנו בתוך ביתו, נתן בעל הבית רשות לאורחים להתפלל בימי היריד דחורף שחלו על הרוב בימים הנוראים, וגם לעתים רחוקים בימי מלחמה תוך חדר א' מיוחד, אמנם לא החזיקו בו רבים מעולם כי מבלעדו לא היה יכול לרום איש את רגלו ללכת שם אם לא שנתן להם רשות בפירוש, ומיד אחר שיצאו האורחים משם הורד הבימה שהי' של פרקים עד בואם והשתמש בו בעל הבית חול, ואוכל ושותה תוך החדר לפעמים עם בני ביתו כאוות נפשו, ואף כמה פעמים שהיה חתונה בשכונה הלוה להם חדר הזה לאכול ולשתות בו ולשמוח, ואח"כ מכר הבעל הבית את ביתו לאחר ואחר לאחר הכל בלי שיור שום תנאי, רק להיפך, שנתנו רשות ללקוחות להשתמש בכל הבית מתהום ארעא עד רום רקיע כנפשם וכרצונם, ורשות נתונה להם ולזרעם עד עולם לבנות ולפרוץ, ומה גם שהלוקח האחרון שאל את המוכר קודם גמר המקח על ככה. והשיב המוכר: אין זה קודש כי אם חול. ואמר בפירוש שאכל שם כל שנה אף ללא צורך כדי שלא יאמר האומר שיש שם קדושה בחדר הזה. ועל דיבור זה נגמר המקח.
הנה בדבר אשר עליו הוצרך השואל לשאול והוא אם קלט זה החדר קדושת בית הכנסת שאסור לקבוע בו דירת קבע בכל השנה, וכ"ש בימים המיוחדים להתפלל בו שנה בשנה. נראה שאין צריך לפנים ולא לפני ולפנים, וכ"ש אם רצה ליחד במקום חדר זה חדר אחר המספיק לבאים להתפלל, שהיתר גמור הוא בלי פקפוק".
וכתב המשנ"ב (שם ס"ק נ"ב): "היינו שאמר סתם: אני מזמין אותה לרגלים, דמשמע הלשון בכל עת שיהיה רגל, ע"כ חשובה הזמנה עולמית עכ"פ על אותו הזמן ואסור בזה הזמן. וסתם הזמנה לפי שעה, כבר כתב בב"י בשם המרדכי דלא חשיבא הזמנה כלל וכמ"ש מתחלה. ולענין תנאי עיין לעיל סימן קנ"א סי"א ובמ"ב שם". וציין בשער הציון ס"ק נ"א לדברי החוות יאיר.
וכתב בכה"ח (סי' קנ"ג ס"ק פ') "ר"ל כיון דהקדישוהו לעולם לבית הכנסת, אפילו התפללו בו פעם אחת – קדוש וכמ"ש לעיל בסימן מ"ב סעיף ג': אזמניה לעולם למיצר ביה תפילין וצר ביה חד זימנא – אסור למיצר ביה זוזי יעו"ש. אבל אם הקדישו לפי שעה – לא מיקרי הזמנה. בית יוסף בשם המרדכי. ומשמע דכל שלא הקדישו לעולם אלא לפי שעה – לא מיקרי הזמנה ומותר להשתמש בו אפילו באותו זמן המיוחד לתפלה כל מה שירצה. אבל הב"ח כתב דאינו מותר להשתמש בו כל מה שירצה אלא עד כלות הזמן שקבע להתפלל בו, אבל באותו זמן שהתפלל בו הרי עליו כל קדושת בית הכנסת יעו"ש. ועיין מאמר מרדכי אות י"א".
כתב השו"ע (סי' קנ"א סעי' י"א): "אם בשעת בנין בית הכנסת התנו עליו להשתמש בו – מותר להשתמש בו בחרבנו; אבל ביישובו – לא מהני תנאי. ואפילו בחרבנו, לתשמיש מגונה, כגון: זריעה וחשבונות של רבים – לא מהני תנאה; במה דברים אמורים, בבתי כנסיות שבחוצה לארץ, אבל בבתי כנסיות שבארץ ישראל – לא מהני שום תנאי".
וכתב כה"ח (שם ס"ק ס"ה): "ואם התנה להתפלל בו עד זמן פלוני ואחר כלות הזמן לא יתפלל בו כלל – אז מהני תנאו, שלאחר כלות הזמן אין שם קדושת בית הכנסת כלל ומשתמש בו כל תשמיש שירצה. ב"ח בסימן קנ"ג, אליה רבה אות י"ט".
[2] כתב השו"ע (סי' קנ"א סעי' י"ב): "יש ליזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי, כגון לשכב שם; ושאר תשמישים, יש להסתפק אם מותר להשתמש שם. הגה: וכל זה דוקא בבית הכנסת קבוע, שנבנה מתחלה לכך, אבל בית שיחדו לאחר שנבנה לבית הכנסת – מותר לשכב עליו".
וכתב המשנ"ב (שם ס"ק מ"ב): "לשכב עליו – ומ"מ שומר נפשו ירחק מהם ובפרט במקום שהוא נגד ההיכל". כלומר ששם יש קדושה יתירה, [ראה שו"ע (יו"ד סי' רפ"ב סעי' ח'), וז"ל: "בית שיש בו ס"ת – לא ישמש בו מטתו עד שיוציאנו. ואם אין לו מקום להוציאו – יעשה לפניו מחיצה גבוה עשרה טפחים". ובפת"ש שם (ס"ק י'-י"א), והיינו אם המחיצה לא מיוחד להם, וראה בשו"ע סי' ר"מ סעי' ו', ובביאור הלכה (סי' ר"מ ד"ה "עד שיהיה"), וז"ל: "מסתימת הטוש"ע משמע דכיון שיש מחיצה המפסקת, אפילו אם הס"ת עומד למעלה בגובה ונראית מרחוק – שרי, ועיין באליה רבה שמפקפק בזה, ובס"ת בודאי יש להחמיר ולכסותה בכיסוי" וה"ה לכאן].
[3] עיין שו"ע (אהע"ז סי' כ"א), ולהלן באריכות בפרק ס"ו.