שאלה:
האם ראוי ליפול אפיים בעת אמירת התחנון?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מנהג הספרדים שאומרים תחנון ונפילת אפיים בלי ליפול אפיים[1].
מקורות:
[1]כתב הבא"ח (פרשת כי תשא ש"ר סעי' י"ג), ז"ל: "אחר שלש עשרה מידות יאמרו מעומד, רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו והושיענו, ואחר כך מזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא מיושב, ונקרא מזמור זה נפילת אפים, דעיקרו נתקן לאומרו בנפילת אפים, שיפיל פניו על זרועו השמאלי, וצריך להזהר שלא ישים פניו תוך ידו השמאלית, דיש סכנה ח"ו, אלא ישים פניו על זרועו השמאלית, ויכסה פניו בטלית, וצריך להזהר בנפילת אפים, בין בשחרית בין במנחה, וכתוב בספר הכוונות כונות עמוקות בנפילת אפים, שמוסר עצמו למיתה, שמכוין להוריד נפשו עד מקום המיתה שהם הקליפות ולכוין שיוציא משם אותם הבירורים וכו', והזוכה לעשות נפילת אפים כתקנה שכרו גדול, ואויביו נופלים לפניו, אך בעונות הרבים, אין אתנו יודע בדבר זה, ואין בנו כח לכך. והנה פה עירנו בגדאד יכוננה עליון אמן, אין נוהגים להשים פניהם על זרועם כלל, הן אדם גדול הן קטן, הן חכם הן פשוט, וגם אין שום אחד מכוין למסור נפשו על קדוש השם ולא כונה אחרת, אלא רק אומרים המזמור הזה בלחש, ומה שיראים ומפחדים בזה הרבה, הוא כי חוששים אל דברי הזוהר הקדוש, שאמר וי ליה למאן דאמר אליך ה' נפשי אשא, ולאו כל מלוהי וכו', אלא בליבא רחיקא ולא ברעותא וכו', ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה, ולא יתי לגביה במילא כדיבא, דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו', עיין שם. מיהו גם למנהג עירנו צריך האדם להזהר לומר מזמור זה בנחת, ובלבבו יבין מה שמוציא בשפתיו, וכתבתי לידידנו הרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו, להודיעני מנהג קהל חסידים בבית אל יכב"ץ בירושלים ת"ו, אם מניחים פניהם על זרועם, וכתב לי: אין מניחים פניהם על זרועם, ואין משנים משאר התפלה, ויש נותנים טעם, לפי דכונות נפילת אפים ארוכות, ולא אפשר על פה, ומוכרחים להביט בסידור שבידם, ויש אומרים דהטיית הראש על הזרוע, היא עצמה מורה על ירידת הנפש במקום הדין, ולכוין להוריד נפשו לעמקי הקליפות כדי לברר, ומאחר דאנחנו מתפחדים להוריד הנפש למקום הקליפות, אם כן למה לנו להטות על צד שמאל להורות על דבר זה של הירידה, עד כאן דבריו נר"ו, ובודאי דטוב שכל אדם ימנע עצמו שלא ישים פניו על זרועו ולא יעשה שום שנוי כלל". ולכן נהגו העם שלא להוריד ראשיהם על זרועותיהם, בין גדולים ובין קטנים, בין חכמים ובין פשוטים. וצריך לומר את המזמור לאט ובלחש ולכוון לפשט המילים, וראה במאמר מרדכי (לימות החול פכ"ב סעי' ל"ד).