שאלה:
כתב מורנו ורבנו ה"בן איש חי" בספרו "רב ברכות" מערכת ו' דף נ"ג, כי היחיד אינו רשאי לומר י"ג מידות דרך תפילה ובקשת רחמים מפני שהן דברי קדושה, לכן אומרן בטעמים כקורא בתורה, וכך כתב מרן בשו"ע או"ח סימן תקס"ה.
הסתפקנו בשתי שאלות, והן:
א. מתפללים שהתחילו לומר את הוידוי במניין, ולפני שסיימו אותו פחת המניין, כיצד עליהם לנהוג בקשר לי"ג מידות?
ב. מי שהתחיל לומר י"ג מידות עם הציבור, ומחמת כבידת לשונו לא הספיק לגמור לאומרן עד שהציבור סיים, האם הוא יכול להמשיך לומר את י"ג המידות?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
א. השו"ע (סי' נ"ה סעי' ג') פסק, שאם כאשר התחיל הש"ץ את חזרת הש"ץ היה מניין, אך באמצע החזרה יצאו חלק מהקהל, כך שכעת אין מניין – יכול הש"ץ להמשיך עד סיום תפילת י"ח. וכתב הפר"ח שם (ס"ק ג') בשם הירושלמי, שבמקרה זה לא יאמרו נשיאת כפיים ולא קדיש תתקבל, וכן פסק החיד"א ב"קשר גודל" וכה"ח שם (ס"ק ל"ה). וזה לאפוקי מדברי הרמ"א שם שפסק, שיכול לומר גם קדיש תתקבל, וכן פסק הפמ"ג שם. לכן בנידון דידן, הוידוי הוא תחילת הי"ג מידות, אך אינו קשור עמו בקשר הדוק, ובכל אופן אינו עדיף מהקשר שבין קדיש תתקבל לחזרת הש"ץ. לכן, אם התחיל לומר את הוידוי במניין ופחת המניין – לא יאמר את הי"ג מידות, כיון שאין זה התחלת הי"ג מידות[1].
ב. אם התחיל את הי"ג מידות עצמן עם הציבור, והציבור הקדים וסיים – יכול להמשיך עד סיומן, כיון שכבר התחיל עם הציבור לומר י"ג מידות, כפי שמובא בתורה לשמה (סי' צ"ו בשאלה השניה) ובעוד יוסף חי (פר' כי תשא סעי' ח'), וזהו גם לפי הירושלמי דלעיל. וע"ע ב"ספר הלכה" (ח"ב עמ' קט"ז סעי' כ"ג-כ"ד[2]) ובכה"ח (סי' קל"א ס"ק כ"ד) ובא"ח (ש"ר פר' כי תשא אות ד'[3]).
מקורות:
[1]כתב השו"ע (סי' נ"ה סעי' ג'): "אם התחיל באבות ויצאו מקצתן – גומר אפילו קדושה", וכתב הרמ"א שם: "ואם יצאו לאחר שהתחיל בקול רם וקדושה – יכולים להשלים כל סדר קדושה ולומר הקדיש שלם שלאחריה דשייך לתפלה, שהרי אומר תתקבל צלותהון וכו'".
וכתב כה"ח שם (ס"ק ל"ה) על דברי הרמ"א: "ולמעשה אין לסמוך על זה אלא כתשובת הרמב"ם שהביא בבית יוסף ז"ל, שכתב שאין הקדיש חלק מאשר התחילו בו ע"כ, ומוכח בירושלמי שאפילו אם התחילו להתפלל ויצאו מקצתן שלא יעשו נשיאות כפים, וכל שכן קדיש שלאחריו, והכי נקטינן. פרי חדש אות ג'. וכן כתב שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ג' שבתשובתו לאורח חיים סימן שכ"ה הסכים לפסק השלחן ערוך וכן ראה נוהגים. וכן כתב מאמר מרדכי אות ד', קשר גודל סימן ח"י אות ו', וכן כתב הזכור לאברהם חלק א' אות ק', סידור בית עובד בדיני חזרת הש"ץ אות ה', שתילי זיתים אות ד', קיצור שלחן ערוך סימן ט"ו אות יו"ד. ועיין שם בשיירי כנסת הגדולה הגהות הטור אות ג' שכתב דאף על גב דאין עושין נשיאות כפים, מכל מקום אומרים ברכת כהנים אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה וכו' דכל שהתחיל בתפילת שמונה עשרה – גומרה יעו"ש, וכן כתב קיצור שלחן ערוך שם. ועיין פרי מגדים אשל אברהם אות א' שכתב שהרב בהגה"ה חולק על מרן ז"ל, ואנן (ר"ל האשכנזים) בתר הרב גרירן יעו"ש, ועיין שערי תשובה אות א', אבל הספרדים בתר מרן ז"ל גרירן וכמו שכתבו הפרי חדש ושיירי כנסת הגדולה והאחרונים".
וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ח): "לאו דוקא, דאפילו עדיין לא אמרו קדושה, כיון שהתחילו להתפלל בקול רם ואפילו רק באבות לבד – גומרים אף הקדיש שלם". וראה עוד בהערה ט"ו.
[2] מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ב סעי' כ"ו,הובא לעיל הערה ט"ו).
[3]הובא בהערה ט"ו.