שאלה:
אני הנני אדם עיוור המונחה על ידי כלב נחייה.
ברצוני לשאול את כבוד הרב – האם מותר לי להכנס לבית הכנסת עם כלב נחייה לעיוורים?
אבקשך לשלוח לי תשובה בכתב בהקדם האפשרי, כדי שאוכל להתפלל בבית הכנסת לשביעות רצוני ולשביעות רצונם של המתפללים.
כיום אינני יכול להכניס את הכלב עימי לבית הכנסת, עקב התנגדות נחרצת של המתפללים, ומסיבה מובנת אני גם לא יכול להשאיר את הכלב מחוץ לכותלי בית הכנסת.
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
בית כנסת הוא מקום קדוש ונקרא: "מקדש מעט" (מגילה כ"ט). לפיכך צריכים להזהר בכבודו ובקדושתו,עיין שו"ע (סי' קנ"א) ועיין בבא"ח (פרשת ויקרא שנה ראשונה אות א') שזה מדאורייתא[1].
להלכה נפסק,בשו"ע שם (סעי' ו') וכה"ח שם (ס"ק ל"ח) ובא"ח (פרשת ויקרא שנה ראשונה אות ו'), שאין לאדם להכנס לבית הכנסת עם מקל, וזה לאנשים בריאים, אולם לחולים וזקנים וסגי נהור – מותר, כי להם זה כחלק מגופם[2].
לפיכך, כיום, סגי נהור, שיש לו כלב שמנהיג אותו, והשאלה אם מותר להכניסו לביהכנ"ס בשעת התפלה. אם יש אפשרות לקושרו מחוץ לבית הכנסת, ברור שזה טוב מאד, אולם אם אין אפשרות – מותר להכניסו לבית הכנסת באופן שיהיה קשור ופיו חסום ויהא ליד בעליו, ואם אפשר להכין לו מלונה בבית הכנסת, היינו מקום מיוחד – הנה מה טוב. רק צריכים להזהר שאם יטנף בבית הכנסת, לנקות מיד.
ומצוה לעזור למוכי גורל שיוכלו לבוא להתפלל אע"פ שלעיתים זה יגרום אי נעימות, ותבוא עליהם ברכת טוב.
מקורות:
[1] וז"ל הבא"ח (שם): "בית הכנסת ובית המדרש נקרא מקדש מעט, דכתיב:'ואהי להם למקדש מעט' – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית הכנסת וביהמ"ד מדאורייתא, ולכן ראוי להזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה".
[2] כתב השו"ע (סי' קנ"א סעי' ו'), ז"ל: "מותר ליכנס בבהכ"נ במקלו ובתרמילו ובאפונדתו (פי' מיני כיסים תרגום ובילקוט ובתרמיליה), ויש אוסרים ליכנס בו בסכין ארוך או בראש מגולה".
וכתב כה"ח (שם ס"ק ל"ח): "כתב הב"ח ראיתי קצת מקפידים שלא ליכנס במקל בבית הכנסת, ולפי זה באפונדתו דהיינו בכיסם ובאבק שעל רגליהם נמי היה להם להקפיד ואינם מקפידים, ולכן נראה דאינו אפילו משנת חסידים, דכיון דאין מקפידים בהני אין להם להקפיד גם במקל דמאי שנא הא מהא, עכ"ל, והביאו עטרת זקנים אות ג', שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ב'. מיהו העולת תמיד אות ח' כתב דמאן דנזהר תבא עליו ברכה, דמכל מקום כבוד שמים איכא, וכן יש לנער האבק שעל רגליו ולהטמין אפונדתו, עכ"ל, וכן כתב החיד"א בספר יוסף אומץ סימן ט"ז דהנזהר שלא ליכנס לבית הכנסת במקל ואפילו חשוב ועושה כן לכבוד שמים לכבד מקדש מעט, הנה שכרו אתו ותבא עליו ברכה, עכ"ל, והביאו הזכור לאברהם חלק ג' אות ב', וכן בשיורי ברכה הביא דברי השבות יעקב חלק ג' סימן א' שכתב דאין להחמיר בזה ודלא כהעולת תמיד והוא ז"ל השיג עליו, ומסיק כנזכר לעיל, דהעושה לכבוד שמים תבא עליו ברכה יעו"ש, והביאו שדי חמד באסיפת דינים מערכת בית הכנסת אות ח' וכתב משמע דאף אם נוהגים במקום אחד כמו שכתב בשבות יעקב אם רוצה להחמיר – יכול ואין בו חשש יוהרא, יעו"ש. וזקן או חולה שמצטער הרבה אם ילך ד' אמות בלא מקל – אין להחמיר עליו בזה גם לדעת המחמיר. פתח הדביר אות ה', והביאו השדי חמד שם, בן איש חי פרשת ויקרא אות ו'". וראה מאמר מרדכי, לימות החול (פרק ל"ב סעיף כ"ג) ובשו"ת מאמר מרדכי (ח"ב או"ח סי' יד).