שאלה:
אנו חברי וועד "בית הכנסת ע"ש הגאון הרב חי טייב לא מת", אשר נבחר לכהן במקום הוועד היוצא.
אנו עומדים בפני מצב של חוסר ידיעה לגבי מספר שאלות, ונבקש מכבוד הרב להשיב לנו:
א. מזה שנים רבות נהוג בבית הכנסת שלנו לערוך הילולה לזכר הרב חי טייב. שאלתנו היא – האם מבחינת ההלכה מותר להכניס תזמורת לבית הכנסת בזמן ההילולה?
ב. באיזה מרחק מארון הקודש מותר לאכול ולשתות במהלך ההילולה (בדרך כלל תמיד אכלו לפני הארון)?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
א. מעיקר הדין, כפי שנזכר בשו"ע (סי' קנ"א סעי' א'), בביהכנ"ס אין אוכלים ואין שותים, וק"ו שאין מכניסים לשם תזמורת. אולם, במקום שנהגו לעשות לימודים והילולות בבית הכנסת, נמצא שעל דעת כן הם נבנו.
לפיכך, אם נהגתם לעשות הילולא לזכר "הרב חי טייב לא מת" – תמשיכו לעשותה, ובלבד שיהיה כפי שכתוב: "וגילו ברעדה"[1][2].
ב. בנוגע לאכילה ושתיה במהלך ההילולא – טוב לשים פרוכת נוספת על ארון הקודש, ואז יהא מותר לאכול שם[3]. אך יש להזהר לא להיות זולל וסובא, אלא אכילה בעלמא, כיון שכך נהגו.
מקורות:
[1] תהילים (ב', י"א). וע"ע ברכות (ל' ע"ב).
[2] כתב השו"ע (סי' קנ"א סעי' א'), וז"ל: "בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין נוהגין בהם קלות ראש, כגון: שחוק והתול ושיחה בטילה, ואין אוכלים ושותים בהם". ועוד כתב (שם סעי' י"א): "אם בשעת בנין בית הכנסתהתנו עליו להשתמש בו – מותר להשתמש בו בחרבנו; אבל ביישובו – לא מהני תנאי. וכו' במה דברים אמורים, בבתי כנסיות שבחוצה לארץ, אבל בבתי כנסיות שבארץ ישראל – לא מהני שום תנאי". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ל"ד): "בישובו לא מהני – ודוקא לאכילה ושתיה, או ליכנס בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים, דיש בזה משום קלות ראש, אבל לשאר תשמישים – מהני תנאי".
וכתב בכה"ח (שם ס"ק ל"ד): "ובסמ"ק כתב דסעודת מצוה – מותר, ופירש בהגה כגון עיבור שנה שאין בה קלות ראש, פירוש דאין עולין לה אלא בפת וקטנית. מגן אברהם ס"ק ה', אליה רבה אות ז'. ומשמע אבל סעודה גדולה שיש בה קלות ראש – אסור אפילו אם היא של מצוה, וכן כתב אשל אברהם אות ה' דסעודת מצוה שיש בה שכרות – אסור אף בבית המדרש, וכן יתום ויתומה וכדומה ואפילו סיום מסכתא, הואיל ויש בה קלות, עכ"ד, ונראה אבל אם אין בה קלות ראש, כגון שאין עושין כי אם סעודה קטנה לכבוד סיום המסכתא וגם אין בה שכרות, כגון שאין שותין אלא רק מעט יין לכבוד התורה – יש להקל בבית המדרש. ומיהו צריך ליזהר שלא יהיה שם שיחה בטילה וכדומה ח"ו רק דברי תורה ושירות ותשבחות לכבוד התורה". וכתב עוד שם (ס"ק ס"ג), וז"ל: "אם בעת שבנו בית הכנסת בהתחלת הבנין התנו שאם ישבו בה ללמוד ויצמאו – יוכלו לשתות בעת לימודם, וגם מה שנהגו לאכול בשמחת תורה מיני מתיקה – יוכלו לאכול. ועיין בשדי חמד אסיפת דינים מערכת בית הכנסת אות מ' מה שכתב בענין מה שנוהגין בבתי מדרשות ביום יארצייט לאכול ולשתות יי"ש שהאריך בזה, וכתב שאפילו אם יהיה בזה איזה תיקון לנשמת המת (כמו שאומרים שהברכות ועניית אמנים מעלים נשמת המת), אבל ודאי אין זה בסוג צרכי בית הכנסת, ואפילו אם היו מתנים כן בפירוש לא היה לנו להתיר, ובפרט ששותים מידי דמשכר ולא יבצר מאיזה שחוק וקלות ראש ביניהם, ואינו דומה כלל לשתיית מים בעת הלימוד ולטעימת מיני מתיקה כמובן יעו"ש, והביאו ארחות חיים שם, וכתב: דבמדינתם לא ראה נזהרין בזה ואדרבא כל צדיקי הדור עושים כל הסעודות בבית מדרשם ואין להרהר אחריהם". וע"ע בה"ל שם (ד"ה "אבל בבית הכנסת שבארץ ישראל"). וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת ויקרא סעי' ד'): "וכל סעודה שיש בה שכרות, אף על פי שהיא של מצוה כגון סיום מסכתא – אסור בבית הכנסת ובית המדרש". וע"ע מאמר מרדכי (לימות החול פרק ל"ב סעי' י"ג) וביאר שם שיש להם דין בית מדרש וכיון שעשויות ללמוד בתוכן. וראה בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה חמישאה סי' ס"ג).
[3] עיין להלן שאלה כ"ג.