שאלה:
א. ספרדי המתפלל בבית הכנסת בו לא אומרים וידוי וי"ג מידות – האם עליו לנהוג כמנהג המקום ולא לאומרם, או שעליו לאומרם ואז יש חשש שהוא לא יתכוון כראוי באמירתם?
ב. כאשר אני מתפלל במקום שאין בו ספר תורה, כיצד עלי לנהוג לגבי אמירת תחנון?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
א. ספרדי המתפלל ביום חול בו אומרים תחנון, בבית הכנסת בו לא אומרים וידוי או י"ג מידות – יאמר וידוי בלחש[1], וי"ג מידות יאמר בטעמים כקריאה בתורה[2]. כמובן שיש להשתדל לאומרן בכוונה הראויה להן.
ב. בשו"ע (סי' קל"א סעי' ב') הובאו דברי הרמ"א, שבמקום שאין בו ס"ת – אין נופלים בו אפיים. עיי"ש באריכות בדברי כה"ח (שם ס"ק מ'), שהביא בשם החיד"א, שלפי הפשט ולפי הקבלה אין מקפידים אם יש ס"ת, ואפי' במקום שאין ס"ת – נופלים אפיים, וכן נוהגים הספרדים[3].
ועיין בספר מנהגי א"י (סי' ט' אות ג'), שכתב שאף האשכנזים בירושלים נוהגים ליפול אפיים אפילו אם אין שם ס"ת. וכן כתב הרב טיקוצ'ינסקי זצ"ל בספר "ארץ ישראל"[4]. וכ"כ בשער המפקד[5], שכך הוא המנהג בירושלים. ובנהר פקוד[6] הקשה, מדוע כתב בשער המפקד שזהו המנהג רק בירושלים, הרי כך הוא המנהג בעולם כולו? והביא שם בשם "מזבח אדמה" שעיה"ק ירושלים עדיפה מבית שיש בו ספרים, ויכול ליפול על פניו אפילו לסברת ה"רוקח"[7].
מקורות:
[1]ראה לעיל פרק ה' שאלה ו'.
[2] ראה בהערות י"ב י"ג.
[3] כתב הרמ"א (סי' קל"א סעי' ב'): "י"א דאין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וס"ת בתוכו, אבל בלא זה אומרים תחינה בלא כיסוי פנים, וכן נוהגים", וכתב כה"ח שם (ס"ק מ'), וז"ל: "ומיהו מה שכתב הברכי יוסף שם דעל פי הקבלה אין להקפיד אם אין שם ספר תורה, כן הוא האמת, דכיון דנפילת אפים הוא אחד מתקוני התפלה כמו שכתב בשער הכוונות בדרושי נפילת אפים, אם כן ודאי דאינו תלוי במקום דאיכא ספר תורה, וכן כתב החסד לאלפים אות י"ב, אמנם לענין עיקר דינא כיון דההפרש הוא רק לענין כסוי פנים כמו שכתב מור"ם ז"ל, נראה דאפילו לדברי האר"י ז"ל אין זה מעכב, דהגם שכתב האר"י ז"ל דנפילת אפים היא אחד מתקוני התפלה, היינו אם לא יאמרו אותה כלל, אבל אם יאמרו אותה בלא כסוי פנים אין זה מעכב, דעיקר התיקון הוא באמירה, וכן מנהג חסידי בית אל יכב"ץ ההולכים בתורת האר"י ז"ל, יש מהם שאומרים המזמור לדוד אליך בנפילת אפים ויש שאין אומרים אותו בנפילת אפים משום דבעו לכוין בסידור סדר הכוונות הצריכה לנפילת אפים, ועל כן לענין דינא כל אחד יחזיק במנהגו אם כדברי הרוקח ואם כדברי מרן ז"ל, דליכא חששא מידי אם אינו מחסר דבר מסדר תיקון התפילה".
וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת כי תשא סעי' י"ד): "יש נוהגים שלא לעשות נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וספר תורה או בעזרת בית הכנסת, ואין האמת כן, אלא כפי הסוד צריך לעשות נפילת אפים בכל מקום ואפילו ביחיד".
[4] (פרק א' סעי' ט').
[5] שער המפקד (הלכות נפילת אפים סעי' א').
[6] שם (ס"ק א').
[7] רוקח (סי' שכ"ד). ועוד ראה בבא"ח (ש"ר פרשת כי תשא סעי' י"ד), וז"ל: "יש נוהגים שלא לעשות נפילת אפים, אלא במקום שיש ארון וספר תורה, או בעזרת בית הכנסת, ואין האמת כן, אלא כפי הסוד צריך לעשות נפילת אפים בכל מקום ואפילו ביחיד, ואין לעשות נפילת אפים בלילה, וכל שיש להם ספק, דהיינו בין השמשות – לא יעשו נפילת אפים, דשב ואל תעשה עדיף, ואחר מזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא אומרים אבינו מלכנו וכו', והיא תפלה ותחנה נוראה". וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ב סעי' נ"ו), בז"ל: "החיוב לומר וידוי, י"ג מידות ונפילת אפיים הוא אפילו אם מתפללים בבית שאינו בית כנסת ואין בו ארון וס"ת, ואפילו אם מתפללים בשדה וכדו', וגם אם מתפלל יחיד צריך לאומרם". ע"ע שו"ע (סי' קל"א סעי' ב'), כה"ח (שם ס"ק מ').