שאלה
חתן שהיום מתחתן ובא להתפלל בבית הכנסת, האם לא אומרים תחנון בתפילה?
תשובה
אם הולכים אחר התפילה ישר לחופה, נהגו שהציבור לא אומר וידוי, אמנם אם לא הולכים ישר לחופה אומרים הציבור וידוי.
בכל אופן אומר החתן וידוי הגדול, ביום החופה. כיון שביום זה נמחלים לו עוונתיו.
מקורות
כתב השו"ע בסי' קל"א סעי' ד' "נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל, ולא בבית החתן, ולא בבהכ"נ ביום מילה, ולא כשיש שם חתן. הגה: ודוקא שהמילה או החתן באותו ב"ה, אבל אם אין המילה בבהכ"נ, אף על פי שהיא בבהכ"נ האחרת, אומרים תחנון (פסקי מהרי"א סי' פ"א); וביום המילה שאין אומרים תחנון, דוקא שחרית שמלין אז התינוק, אבל מנחה אף על פי שמתפללין אצל התינוק הנימול, אומרים תחנון; מה שאין כן בחתן, שאין אומרים תחנון כל היום, כשמתפללין אצל החתן (הגהות מיימוני פ"ה מה"ת) ולא מקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה".
וכתב המשנ"ב בס"ק כ"א "ולא בבית החתן – היינו משעה שנכנס לחופה אבל מקודם אומרים ויש מקילין אף בשחרית [שלחן שלמה וכן משמע קצת מהגר"א]". שכתב בביאור הגר"א "בחתן שא"א כו'. אף על פי שהחופה לאחר מנחה כמו בע"פ שהוא י"ט אף על פי ששחיטת פסחים אחר חצות מהרא"י".
וכתב הכה"ח בס"ק ע' "וכתב עוד שם הכנסת הגדולה ראיתי נוהגים פה תירי"א שאפילו שהחתן אינו נכנס לחופה עד לערב אין נופלין על פניהם בשחר והיה קשה עלי מנהג זה ורציתי לבטלו עד שמצאתיו מפורש בכתבי מהר"ר ישראל סימן פ' עכ"ד, ומיהו הפרי חדש אות ד' כתב דלא מסתברא כמה"ר ישראל ז"ל אלא שכל שלא נכנס לחופה נופלין על פניהם עכ"ל, וכן נראה דעת הרדב"ז חלק ב' סימן קע"ט יעו"ש. אמנם הברכי יוסף אות ה' כתב דמנהגינו בארץ הצב"י כשהנשואין סמוכין לתפלת השחר או לתפלת המנחה בתפלה שהנשואין אחריה אין נופלין על פניהם והוא מילתא מציעתא ומנהג נכון עכ"ל, וכתב עוד שם ואפשר שגם הרדב"ז והפרי חדש יודו בזה יעו"ש, שלמי צבור דף קנ"ב ע"א, זכור לאברהם חלק א' אות ו', חסד לאלפים אות י"ד, יפה ללב אות י"ב".
כתב מרן הרב במאמר מרדכי ימות החול פכ"א סעי' מ"ו "חתן – חתן שמתפלל מנחה ומיד אח"כ הולך לחופה – אינו אומר וידוי". כלומר שפוסק כמו כה"ח.
ב
כתב הרמ"א בסי' תקע"ג סעי' א' "מי שיש לו נשואין בחנוכה אין לו להתענות, אבל אם יש לו נשואין בניסן מתענה ביום חופתו, אפילו בר"ח ניסן, מפני שהוא אחד מן הימים שמתענים בהם".
וכתב המשנ"ב בס"ק ז' "דמה שזהירין שלא להתענות בניסן אינו אלא מנהג [ב"ח] ולפ"ז ה"ה ל"ג בעומר והימים שמר"ח סיון עד שבועות והימים שבין יוה"כ לסוכות אבל באסרו חג ובט"ו באב ובט"ו בשבט אינו מתענה כיון שהוזכר בגמרא [מ"א] ויש מקילין בכל הימים שא"א בהם תחנון".
ובס"ק ח' "ביום חופתו – ואפילו אלמן שנשא אלמנה ג"כ צריכין שניהם להתענות. והטעם מפני שבאותו יום מוחלין להן על עונותיהן ויתודה על עונותיו באותו היום. ועוד טעם שמא יהיו שכורים בשעת קדושין".
וטעם שכרות שייך גם אם יאכלו מבעוד יום ומכל מקום מזה כאן הוי כ"ש שיאמר וידוי
העולה
אם הולכים אחר התפילה ישר לחופה, נהגו שהציבור לא אומר וידוי, אמנם אם לא הולכים ישר לחופה אומרים הציבור וידוי.
בכל אופן אומר החתן וידוי הגדול, ביום החופה. כיון שביום זה נמחלים לו עוונתיו.