שאלה
אם רוצים ללמד ילד בן 12 להניח תפילין האם הוא יכול לברך על ההנחה? והאם בגלל שהוא הניח יום אחד הוא צריך להמשיך להניח כל יום עד הבר מצווה?
תשובה
מצוה ללמד קטן שיודע למי מברכים את נוסח הברכות, ומותר לו להוציא שם שמים כדי ללמדו את הברכות כתיקנן.
וכדי שקטן לא יכנס לבעיה של נדרים, אם מתחיל להניח לפני הבר מצווה, יגיד לפני שמניח שהוא מתכוון להניח בלי נדר עד הבר מצווה.
מקורות
כתב הרמב"ם הלכות ברכות פ"ט הלכה ט"ו "כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן, התינוקות מלמדין אותן הברכות כתיקונן ואף על פי שהן מברכין לבטלה בשעת לימוד הרי זה מותר ואין עונין אחריהן אמן, והעונה אחריהן אמן לא יצא ידי חובתו".
וכתב השו"ע בסי' רט"ו סעי' ג' "והא דאין עונין אמן אחר תינוק, דוקא בשעה שלומד הברכות לפני רבו, שמותר ללמד לתנוקות הברכות כתקנן ואף על פי שהם מברכין לבטלה בשעת הלימוד; אבל בשעה שהם מברכין לפטור את עצמן, כיון דבני חינוך הם עונים אחריהם אמן; וכן בשעה שאומרים ההפטרה בבית הכנסת".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ד "ר"ל שלומד הרב עמהם הברכות שלא בזמנן אפ"ה מותר להזכיר שם השם ואפילו הרב יכול להזכיר השם כדי ללמד להתינוק הברכות שהרי ע"כ אנו צריכים ללמוד עמהם כדי לחנכם בלימוד התורה ובקיום המצות (וכמו דכתיב ולמדתם אותם את בניכם וגו') ודוקא עם התינוק מותר להזכיר את השם".
ב
כתב השו"ע ביו"ד סי' רל"ג סעי' א' "קטן בן י"ב שנה ויום אחד וקטנה בת י"א שנה ויום אחד, אם יודעים לשם מי נדרו ונשבעו, נדריהם נדר ושבועתם שבועה אף על פי שלא הביאו ב' שערות. ובודקין שנת י"ג לזכר ושנת י"ב לנקבה וקודם שיש י"ב לזכר וי"א לנקיבה, אפילו יודעים לשם מי נודרים אינו נדר. הגה: וגוערים בהם ומכין אותן שלא ילמדו לשונם בנדרים ושבועות. ואם הוא דבר קטן וקל ואין בו עינוי נפש, אומרים להם שיעמדו בנדרם ושבועתם, כדי שלא ירגילו עצמם בזה (רמב"ם פ"ב מה"ש סמ"ג וכל בו). ומי"ג ויום אחד ואילך לזכר, ומי"ב ויום אחד לנקיבה, אף על פי שאין יודעים לשם מי נודרים, נדריהם נדר"
ג
כתב השו"ע ביו"ד סי' רי"ד סעי' א' "דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור, הוי כאילו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם להם; הלכך מי שרגיל להתענות תעניות שלפני ראש השנה ושבין ראש השנה ליום כיפורים, ומי שרגיל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מר"ח אב או מי"ז בתמוז ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא, צריך ג' שיתירו לו. אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם, ונהג כן אפילו פעם אחת, צריך התרה ויפתח בחרטה שמתחרט שנהג כן לשם נדר".
וכתב הפת"ש ס"ק א "עיין בדגמ"ר שכתב דהמחבר מיירי שרוצה לחזור לגמרי ושלא לשוב למנהגו לעולם לכך צריך התרה אבל אם אירע לו איזה מיחוש ורוצה לאכול היום ושוב לעתיד חוזר למנהגו א"צ התרה ע"ש".
וע"כ כתב השו"ע "לפיכך הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים, לסייג ופרישות, יאמר בתחלת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר, וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההוא או בפעמים שירצה, ולא לעולם".
העולה
מצוה ללמד קטן שיודע למי מברכים את נוסח הברכות, ומותר לו להוציא שם שמים כדי ללמדו את הברכות כתיקנן.
וכדי שקטן לא יכנס לבעיה של נדרים, אם מתחיל להניח לפני הבר מצווה, יגיד לפני שמניח שהוא מתכוון להניח בלי נדר עד הבר מצווה.
